השאלות שמדתל"שות אותם

שלום י'.
אכן שאלה קשה שאלת וטוב שהעלית אותה. חשוב גם לי שאדע את הדברים לאשורם.
 
גם בלי המידע שהבאת, אני מתלבט לגבי העיקרון של הפתיחות. יש לה חסרונות מובנים מאליהם אבל יש לה גם יתרונות. יש כאלה שמסתייעים בה כדי להתדתל"ש אבל אחרים מוצאים בה מענה למצוקות שהיו גורמות להם להתדתל"ש (ואני יודע על כמה וכמה כאלה). אז כעת מה עליי לעשות? להתחשב באלה או באלה? טענתי העקרונית היא שמכיון שיש חסרונות ויתרונות לכאן ולכאן אעשה את מה שהאמת (לדעת ולהבנתי) אומרת. אם השק"קים היו רק מועילים ואמירת האמת (לדעתי) היתה רק מזיקה היתה דילמה: אמת מול תועלת. אבל אם גם לאמת יש תועלת ונזק וגם לשק"קים יש תועלת ונזק, לא סביר בעיניי להעדיף את השקר על האמת. שוא"ת עדיף הוא לעשות את האמת.
 
אנסח זאת אחרת. הגישה של אלו שמדברים באופן המקובל הביאה להמון דתלו"ש, ללא כל ספק. אני מניח שאתה מכיר לא פחות אנשים שנטשו מהדרך הקונוונציונלית. האם גם להם היית מציע שישקלו לדבר אחרת בגלל מה שקורה לתלמידיהם ושומעי לקחם? דומני שהדיבורים הקונוונציונליים מביאים להרבה יותר חילון מאשר דיבוריי שלי (כמה תלמידים התחלנו מהישיבות הסטנדרטיות? לא מעט). במובן מסויים כל החילון שסביבנו היום הוא תוצאה של הגישה והתפיסה הדתית המסורתית שגרמה לאנשים לנטוש בהמוניהם (מתקופת ההשכלה). ברוב המקרים אני מדבר עם אנשים שהם פליטי הדרך הרגילה ומנסה להציל. לאנשים כאלה ודאי לא נכון לדבר בשיח הרגיל ואולי השיח שלי יכול להועיל. אני מניח שיש פעמים רבות שאיני מצליח להציל (אני פוגש ומתכתב עם המונים כאלה) ואז נראה שגרמתי לדתלו"ש, אבל אולי רק לא מנעתי אותו.
המסקנה היא שאין דרך בטוחה. לכן יש לעשות את מה שאמיתי ולא לחפש את הדרך המועילה על חשבון האמת (כי אין דרך כזאת).
 
מעבר לכל זה, אני קצת בספק עד כמה המתדתל"שים שטוענים שזה בגלל מה ששמעו ממני, אכן מתארים נכון את המצב (לא בהכרח משקרים אלא נוח להם להיתלות בזה אפילו בלא מודע). אני מאמין שלרובם היו הרהורים וספיקות גם קודם וזה יכול היה לקרות גם בלעדיי. דבריי היו אולי זרז או מסייע (איני מזלזל בזה כמובן), או לפחות משהו שלא מנע (וכנ"ל). הפרשנות שהם נותנים לזה בדיעבד היא שהצעד נעשה בגלל מה ששמעו ממני. כפי שכבר הזכרת, הרי אם הם מסכימים עם דבריי אז הם היו דתל"שים במסווה עוד קודם לכן, ואם לא מסכימים להם אז דבריי לא אמורים להשפיע.
 
אגב, נדמה לי שאני יודע על מי דיברת לגבי הקיץ האחרון. אם זה נכון, אז ההשפעה עליו לא היתה מדיבוריי בזמן האחרון (כשכבר נעשיתי כופר גמור), אלא מקריאת ספרים מוקדמים שלי (שתי עגלות וכו'). אבל שם באמת אמרתי דברים די בסיסיים, ולהיזהר מזה פירושו פשוט לסתום את הפה ואת הראש. לימוד פילוסופיה ומחשבה כללית תמיד מסוכן כי כשאנשים חושבים הם עלולים גם להגיע למסקנות ר"ל. אבל לגבי הדרישה בכלל לא לפתוח את הראש ולסגור את המחשבה אין לי בכלל התלבטות. על השאלה עד היכן לפתוח ולחשוף יש מקום להתלבט לגביה ועל כך דיברתי למעלה.
 
ועדיין צר לי מאד על כל זה, אבל איני רואה דרך אחרת שנכון יותר לפעול בה.
—————————-
י':

​שלום הרב מיכי,
תודה על תשובתך.
 
קודם כל, ברור לי מעבר לכל ספק שהפתיחות מצילה הרבה מאוד אנשים (ובעיקר- את הטובים). זו עובדה שגם אני אינני חלוק עליה.
בישיבתי היו מתבדחים ש"הרב מיכי הוא פרה אדומה- מטהר טמאים ומטמא טהורים", הטמאים הללו (מי שחושב לבד) ללא ספק ניצלים, בחלקם, בעקבות ספריך ומשנתך.​ ועל כך מגיע לך תודה מרובה מאוד.
אבל לדעתי הדברים נכונים רק כל עוד הגנת על היהדות המסורתית (הרביעולוגיה), לא מעבר לכך (ולא רק בגלל שאני לא מסכים לרפורמות).ביהדות המסורתית עדיף להימנע משק"קים ולפתוח (למי ששואל בכל אופן) גם במחיר דתלו"ש, מהשיקולים שכתבת.
 
אשתדל להציג את עמדתי: 
כל עוד משנתך הייתה מזוהה, פחות או יותר, עם היהדות המסורתית (שתי עגלות, הרמנויטקיה של טקסטים קאנוניים וכו') המצב היה שמי שהיה נפתח (=שואל שאלות) היה קורא את ספריך- אם מקבל- מה טוב. לא מקבל- זה הטוב ביותר שיכולנו להציע (לשאלות מהסוג הספקני).
הבעיה החלה לענ"ד כאשר שינית גישה ופתחת בדיאטה ליהדות. 
אינני מתכוון להניא אותך מזה- הן כי זה לא הנושא והן כי אני לא חושב שאוכל- אבל כעת אנשים שנפתחים לתורתך נדרשים לקבל תורה רזה בהרבה וויתור על המון דוגמות וכו' עם כל הכרוך בכך (כמו שכתבתי במכתב הראשון). כמובן שהם יכולים לא לקבל את דבריך, אבל שוב, כמש"כ, אנשים הם לא רובוטים, והם לעתים מייחסים לדעתך משקל רב. לכן בעבר אנשים שנפתחו יכלו לקבל מענה שפסיכולוגית היה קל להם בהרבה לקבל אותו (יהדות כמו שהם הכירו, רק מנומקת). כעת הם נדרשים לעבור מאורתודוקסיה למין יהדות מוזרה ("מנוכרת", "ליבוביצ'יאנית", "חסרת תוחלת"- ביטויים אלה שמעתי מאחרים, אחד הדתל'ש ואחד שלא (אבל ללא ספק עבר צינון)). אז הם משליכים מעליהם הכל כי זה לא סביר (מדהא ליתא וכו') או כי זה מוזר מדי להיות דתי עם דעות כ'כ חריגות על הדת.
 
לגבי המוטיבציה של המתדלשים- אין ספק שיש סיבות רבות לדתלוש וקשה לאבחן/למנות אותם. לכן ניסיתי למקד את הדברים בכאלה שאני מכיר אישית ובדעתם על עצמם. 
ההוא מהקיץ האחרון לא היה אחד שקרא בספריך לפני (לא ב' אם אליו התכוונת), אלא אחד שבא למג"ל דתי סביר, הלך לשמוע את הרב מיכי כי "שמע שהוא מעניין" וכשנחשף לאט לאט הסתפק במועט ואח"כ במרובה (דיברתי איתו תוך כדי, והייתי עד לתהליך) ובסוף נטש הכל. אציין שוב שהוא (ואני מניח שגם אחרים) מעריך את דעתך *מאוד* ולהתרשמותי (בלבד, כמובן) זה היה זרז משמעותי.
 
נק' שחשוב לי להתעכב עליה, כתבת:
"כפי שכבר הזכרת, הרי אם הם מסכימים עם דבריי אז הם היו דתל"שים במסווה עוד קודם לכן, ואם לא מסכימים להם אז דבריי לא אמורים להשפיע."
הדיכטומיה הזאת היא לענ"ד מאוד לא מדויקת. אנשים מושפעים פסיכולוגית מאוד. אם הם מעריצים אותך אז הם מקבלים את דבריך יותר ממה שהיו מקבלים לולא ההערצה. בשבילהם אתה אדם חכם מאוד שידיו רב לו בתורה פילוסופיה ומדע, ולכן הקביעות שלך הן מאוד משמעותיות. כשהקביעות הללו מנפצות להן דוגמות רבות ו/או מביאות אותם לידי יהדות רזה ומשונה בעיניהם, הפסיכולוגיה מטה אותם לשפוך את התינוק עם המים (או כי נפטרים מדוגמות חבילות חבילות או כי קשה להם מאוד להאמין ביהדות רזה כ'כ כנ"ל, גם אם אתה כן מצליח.).
לא מדובר במצב בו הם שקלו את הדברים בפלס וגילו בעקבות טענותיך שהם תמיד היו כופרים, כפי שמניחה הדיכוטומיה.
 
כל זה אני מסיק משיחות איתם (אין כ'כ הרבה אבל בכל זאת) לאורך התהליך ומהתבוננות שלי. מה גם שהדעת נותנת שזה יקרה;
תופעה נפוצה היא שאנשים מתקבצים סביב אדם חכם ומקבלים מקצת דבריו ללא עוררין. הבעיה היא שכאן מקצת דבריו הן זרז משמעותי לדתלו"ש וכנ"ל.
לכן, כמש"כ, אין לי פתרון, אבל הפתרון אם קיים אמור להיות לדעתי בתחום הפסיכולוגי (לגרום לאנשים איכשהו שלא לזרוק הכל בעקבות זריקת חלק מהאמונות או שלא לקבל את דבריך כלל 🙂 ). בכל אופן, דרך העברת הדברים כרגע לענ"ד היא מאוד בעייתית.
יה"ר שדבריי יהוו משקל להטות את התלבטותך בשורות האחרונות של עד היכן לפתוח.
 
שוב תודה,
—————————
הרב:
י' שלום. הבנתי את דבריך ובהחלט אחשוב עליהם.