השגחה
הרב בקשר להימצאות אלוקים במרחב באופן פעיל (שלא באופן ניסי דווקא)- למה שלא נילמד מדברי חזל שצריך להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה שהדטרמניסטיות הזאת היא אלוקים? כלומר שמבחינת בורא עולם אין כל הבדל בין פעולת נס לבין פעולה שהוא שיגר לפני 13 מליארד שנה כי הרי אין לו זמן ומבחינתו עכשיו ולפני 13 מליארד שנה זה אותו הרגע. ובעקבות השאלה אני מציע תפיסה שאומרת נכון אני רואה עולם סיבתי אבל אין לי עניין באיך הדברים קורים או הצורה שלהם העיקר שבמבחן התוצאה אלוקים נימצא פה ושומע אותי ורואה אותי ואכפת לו מהמעשים שלי ולתפילות שלי ולמעשים שלי יש ערך שביכולתם אני אוביל את עצמי לתיקון שלי אני בכוונה אומר התיקון שלי ולא הבקשות הספציפיות שאני חושב שחשובות. ואין צורך או עניין בהאם התפילה שלי עזרה לי ברגע הספציפי הזה כמו שאנחנו יודעים אני יכול להתפלל על דבר שאני חושב שהןא טוב עבורי אבל בראיה גדולה מעל אז הוא רע עבורי. ופשוט להניח את הסברה המתבקשת והפשוטה מהתורה ומחז"ל שהשם נימצא ומשגיח גם אם לא בצורה שהילד בגן חושב( ניסים).