השתדלות והשגחה בהגות החזו"א

שו”תקטגוריה: מחשבההשתדלות והשגחה בהגות החזו"א
חיים שאל לפני 3 שנים

שלום הרב, ראשית רציתי לדעת מה דעתך על האנליזה שמקיים החזון איש בין ההשתדלות הפרטית שהאדם מחויב לה לבין ההשגחה. בפרק לא יחפור החזו”א פוסק שאפילו בזמן שכבר מזונותיו של אדם קצובים לו חל עליו חיוב [בעת שציוו] להשתדל, בלי שום קשר לתוצאה שכבר הוכרעה מראש. מה פשרה של אותה השתדלות? [שיטה זו של החזו”א מצאתי בעוד מקומות שכתב]

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

איני חושב שהחזו”א עשה אנליזה כלשהי. האו הביע עמדה (עמדה זו לא אנליזה, כל עוד היא לא מבוססת על טיעונים, הגדרת מושגים וניתוח מסודר של הבעייה).
לעצם העניין, הטענה בדבר חיוב השתדלות נראית לי חסרת שחר (זהו פטליזם דרוזי, שרחוק מאד מהתפיסה שקיבלנו ושמשתקפת מהמקורות שלנו), ומכיון שאני מעריך את החזו”א אני משער שהיא נאמרה רק כדי שהציבור הפשוט לא ייאלץ לוותר על אמונתו התמימה שהכל מלמעלה. ולא היא.
רק תחשוב כיצד זה מתיישב עם התחנונים בראש השנה על מזונותינו. גם זה רק חיוב השתדלות? או שמא התפילה כן פועלת? ואם התפילה פועלת על רצונו של הקב”ה אז למה ההשתדלות שלנו לא? ובשביל מה בכלל להשתדל אם זה לא מועיל? גזיה”כ? היכן זה כתוב? יש מקור למצוות ההשתדלות הזאת, או שמא זה יוצא מסברא? שים לב שיש כאן סברא שהמציאו אנשים שאין מאחוריה שום סברא. למה שאקבל המצאה כזאת?

לגבי בקשות בתפילה, שאלה טובה. למיטב הבנתי הקב”ה בד”כ לא מעורב בעולם והוא מתנהל על פי חוקי הטבע. יכולים להיות מקרים נדירים שזה כן קורה (שהרי אי אפשר לדעת בכל מקרה מי חולל אותו). לכן לענ”ד אין בבקשות הללו הרבה טעם, ובוודאי לא במקום שיש דרך טבעית לטפל בבעייה. יש רק בעיית סמכות לשנות את נוסח התפילה, ולכן אולי כדאי להתכוין שהקב”ה ירפא מישהו אי שם בעולם (שכן לפעמים אולי הוא כן מתערב). אבל בד”כ דומני שאין התערבות אלוקית בעולם שלנו ובטח שאין מה לבנות על זה.
——————————————————————————————
שואל:
שלום הרב.  מפיסקותיו של החזו”א התרשמתי שהיה פוסק הלכה ייחודי כזה שלא חותר לרצות את העם אלא פוסק ע”פ ניסיון להשיג את הדבר שהכי קרוב  לאמת שהבין . לדעתי הוא התעלה מההגדרות של פוסק מחמיר או מקל, לדעתי פיתח חשיבה ביקורתית הלכתית שהמטרה בה לשאוף לאמת האבסולוטית. עם מודעות לכך שזוהי אמת שהושגה על ידו. פיתח עמדה בהלכה שאומנם אפשר לשחק בה הרבה אבל יצר קושי לחלוק עליו. ולכן קצת קשה לי להבין שהוא התחשב באנשים הפשוטים בפסקיו. בנוגע להשפעה של התפילה החזו”א חשב שהיא כן בכח להשפיע על ההשגחה אבל גם כשהשגחה קבועה ולא משתנת יש עניין הלכתי יבש ללא שום רגש בחובת ההשתדלות. כותב  לגבי הזכות של אומן לעכב את חבירו “רק אם מצי לעכב נכנס זה בחוב ההשתדלות מצידו, וחוב הרחקת הנזק מצד רעהו, ואי לא מצי מעכב אין בו משום חוב ההשתדלות, ואין על חבירו משום מזיק, אבל המטריף לחם חקו של כל יצור בטח יתן לו די מחסרו…” [כ”א ב בבא בתרא] שלגבי אומן של בני מתא כל מה שיכול לעכב את חברו אינו על צד המציאות אלא על חיוב ההשתדלות. וגם אם הרב לא מסכים אז שיסביר לי את הכרח העולה שאם לא כן איך ניתן להבין את הכח של האומן לעכב
——————————————————————————————
הרב:
שלום חיים.
דומני שכל פוסק ראוי לשמו מתעלם מהגדרות של מחמיר או מיקל. הגדרות כאלה הם עניינם של חוקרים. הפוסק עושה מה שהוא חושב, והחוקר אמור לקבוע האם הוא מיקל או מחמיר. ואכן ברור שגם החזו”א היה כזה. ועדיין יש לו טענות מוזרות (כמו אלפיים שנות תורה ועוד), שלדעתי נכתבו כדי לשמר את התפיסות המקובלות שלא תיפרץ גדר. אבל זו כמובן רק השערה (דווקא בגלל שאני מחסידיו אני לא כ”כ מאמין שהוא עצמו האמין בזה ברצינות).
אני לא רואה מה מיוחד במקור הזה. האם אי אפשר לומר שהכוח של אומן לעכב הוא עיקרון משפטי שלא קשור לתיאולוגיה, וההסברים התיאולוגיים מיועדים להרגיע את האדם שהבורא יטריף לו לחם חוקו? בדיוק כמו שההשתדלות נכונה מצד עצמה (כי היא המשפיעה), ומה שאומרים שהיא לא מועילה כלום אלא רק יש חובה מגזיה”כ לעשות אותה, זה כדי להרגיע את ההמון שמאמין שהכל ביד ה’.

——————————————————————————————
ח’:
דעותיך נובעות מן הנצרות לענין ההתערבות האלוקית בבריאה כי אנחנו מאמינים שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א”כ
הכריזו למעלה
——————————————————————————————
הרב:
ראשית, אני לא בוחן דעות דרך השאלה מניין הן הגיעו אלא האם הן נכונות או לא. כך שממש לא חשוב בעיניי מניין הגיעו הדעות ולמה הן דומות. מצדי שיבואו מהנצרות או מרוח הקודש או כהשראה מקריאת שיר של זלדה.
שנית, אמירה כמו “אנחנו מאמינים” היא ממש אבסורדית בעיניי. מניין אתה יודע על אמונותיו של מישהו אחר. אמור “אני מאמין שכך וכך”. יש נטייה לאנשים לחשוב שאמונותיהם זו “היהדות”, ואז פוחתת האפשרות שלהם להקשיב לאפשרויות אחרות והם ננעלים בדעות הללו גם במקום שהן אבסורדיות. הדעה שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה כפי שאתה מפרש אותך היא סתירה לוגית (אם אתה מאמין בחופש הרצון. אני מאמין בו), ולכן אין כאן אלא פטומי מילי בעלמא. זו הבעיה של גישת “אנחנו מאמינים” שאינה ביקורתית ומאמצת עמדות סתירתיות רק כי “אנחנו מאמינים” בהן.
אני אפרט את הדברים יותר בספרי על התיאולוגיה.
כל טוב ובהצלחה,

דוד הגיב לפני 3 שנים

מהרש”א כותב באיזה מקום שתפילה עצמה היא בגדר השתדלות “טבעית”

מושה הגיב לפני 3 שנים

דוד- תפילתו של אדם קורעת מחסומים גדולים!
גם במובן החיובי השפעת הדיבור היא מכרעת. מבחינה רוחנית דיבורו של האדם מגיע רחוק מאד. תפילתו של יהודי מסוגלת לבקוע רקיעים ולהגיע עד כיסא הכבוד. כמו כן, בזכות לימוד התורה ובזכותם של לומדי התורה – העולם מתקיים. כל מילה שהם הוגים בלימוד התורה מביאה שפע ברכה והצלחה לעולם.

עולם ומלואו תלויים בדיבור הן לטוב והן למוטב. אשרי האדם המשתמש בדיבורו ככלי מחזיק ברכה ומדבר אך ורק דיבורים חיוביים, דיבורים שאינם פוגעים ואינם שליליים, דיבורים שכלולים בהם ערכי חסד, רחמים, קדושה ותורה.
צוטט מ “להבין” אתר בקישור
http://www.lehavin.co.il/Index.asp?ArticleID=1913&CategoryID=321&Page=1

—–
ולגבי נקיטת האצבע וכולי- זה מעיד על השגחת ה’, שגם אם יש בחירה, והאדם ראוי להצלה, הקב”ה לא ייתן לרשעים לפגוע בו. וזה מה שכתוב: “כי מלאכיו יצווה לך – לשמורך בכל דרכיך”.

הרב, מה יכולה להיות הסיבה ה”סבירה” ביותר להתעלמות ה’ מאיתנו, חסידיו? אילו היינו יודעים התשובה- היינו מסוגלים להרבה דברים

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

דוד, אם התפילה היא השתדלות טבעית אז איני יודע מה אינו טבע. וממילא המונח “טבע” איבד את משמעותו, ומכאן שגם דברי המהרש”א חסרי משמעות. הרי אם הכל טבע אז אין משמעות לומר שמשהו הוא טבעי.

מושה, כפי שכתבתי כאן לא פעם, להבנתי “התעלמותו” אולי נובעת מזה שאנחנו כבר ילדים גדולים ועלינו לנהל את עניינינו בעצמנו. בדיוק כמו שאבא “מתעלם” מילדיו אחרי שגדלו (כלומר לא מנהל להם את ההחיים במקומם).

דוד הגיב לפני 3 שנים

הכוונה היא שלפעמים כך היא הגזירה, אם אדם יתפלל יקבל, אם לא, לא יקבל.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אז זו גזירה או טבע?

דוד הגיב לפני 3 שנים

הרמח”ל האריך למעניתו לבאר, שמאחר והעולם נאצל מאין סוף רוחני, שרשי כל מה שיש בגשמיות הם ברוחניות. וישנם דרכים להשפיע על השרשים הרוחניים של המציאות, ועל ידי זה תשתלשל ההשפעה בעולם הפיזי. וזה פשר הכישוף והשפעה בשימוש ב”שמות” וקבלה מעשית.
וכן ב”נפש החיים” התבאר, שהתפילה הקבועה נתייסדה על פי הקבלה, שעצם המילים גורמות לפעול את תוכנן במציאות הגשמית. וכן ההשפעה הסגולית של כמה מהמצוות למשל תקיעת שופר. ואכמ”ל. ודאי לרב ידועים הדברים.

ורמב”ן בכמה מקומות, שהשפעת כל המצוות על המציאות החומרית היא בדרך זו

דוד הגיב לפני 3 שנים

וודאי יש בנותן טעם לשבח להוסיף את דברי הרמב”ן בסוף פרשת בא “ואין חלק לאדם בתורת משה, עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל וכלל. אלא אם יקיים המצוות יצליחנו שכרו, ואם לאו, יכריתנו ענשו”

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

דוד, אני אכן מכיר הכל. אבל כשנשאלת שאלה צריך לענות עליה ולא לצטט. אתה מוחק את ההבדל בין טבע לנס ובכך מייתר את הדיון. ואם תרצה לומר שגם רמב”ן ורמח”ל ונפה”ח עשו זאת – לבריאות.

דוד הגיב לפני 3 שנים

אני מבין את החזון אי”ש, שגם השתדלות שהיא בדרך הטבע, צריך לקיים כמצווה דתית, ולא שיש בזה ערך עצמי. לכן במקום “דמצי מעכב”, עליו לעכב, ואם לא, עלול להפגע על זה שלא קיים את מצוותו לקיים את חובתו הדתית לדאוג לרכושו.
וכן ברבינו בחיי בשער הבטחון, מציע לקיים את מצוות הדאגה לאשתו ולבניו כמצווה דתית, ולא כהשקעה בהם. ואם יקיים כהשקעה, ענשו שיתאכזב. וכך המציאות…
וכן מצוות המלחמה, ברמב”ם, לקיימה כמצוה דתית. “ולא יתן דעתו לא באשתו ולא בבניו, אלא לקיים המצוה”. ולא כמקובל “מלחמה על המולדת”. ואז מובטח לו שלא ייהרג במלחמה. שלא כדרך הטבע.

דוד הגיב לפני 3 שנים

אכן, ההסבר שלי מייתר את הדיון. וקושיא מעיקרא ליתא. אכן מיתקנו את הגבורות בשרשן. בלי “הנחת המבוקש” נוסח “איך נח בנה תיבה, אם היה סגי נהור”

מושה הגיב לפני 3 שנים

חג שמח
הרב אמר התעלמות ה’ נובעת מבגרותינו. אז מה הרב חושב היתה הסיבה לשואה? ואיפה האזהרה לפני הענישה? מה היה חטאינו העצום ש”גרמנו” להשמדת 6 מיליון נפשות?
בעצם מה שאני מדשדש פה הוא למנוע השואה הבאה, גם בזמנו היינו בשיא הפריחה ועשירים ובעלי עמדות ופיתאום בום חטפנו שואה כאילו משום מקום.
ובל נתעלם מכל האזהרות ה”קטנות” שמתרחרשות בעולם, פיגוע פה פיגוע שם (בחו”ל) פיצוץ פה פיצוץ שם וכולי..
העוון הזה חייב להיות משהו שהבוגר יודע היטב, כפי שתיארת.
לדעתי, שאתה לא אוהב אותה, מניעת הקמת הסנהדרין היא המניע/המסובב הבא לאסון נוסף. גלי (אדוותי) או שואתי.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אתה מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על הרב חיים קנייבסקי (מתברר שיש לו חוש הומור). בא אליו פעם אברך שפרצו לו למכונית ושאל מה עליו לתקן? במה הוא חטא? ר’ חייים ענה לו שעליו לתקן את התייחסותו לסגירת דלת המכונית. ודפח”ח.
ולענייננו, הסיבה לשואה היתה החלטתם של הנאצים להרוג יהודים. אין כאן חטא ולא עונש ולכן לא צריך אזהרה.
באשר להסברים שלך, אני נוטה לחשוב שיותר סביר שהשואה היתה עונש על כך שלא פדינו פטר חמור ולא בדקנו בסימני דגים כשרים. אבל צדיק באמונתו יחיה.

מושה הגיב לפני 3 שנים

גם לך יש חוש הומור לא קטן. אבל הפעם לא מתאים כי אני רציני.

מצד שני אתה ומר שהאברך אשם ויכל למנוע הפריצה ומצד שני אתה אומר שהגרמנים רצו להרוג יהודים יענו אין מה לעשות- תחליט.

לדעתי לא תוכל להיתעלם.

אני טוען ועוד רבים כמוני ולא כמוך, שכל פיגוע בעולם הוא איתות רציני לנו, חבל שלא מקימים סנהדרין ופותרים עיות ונראה שהשינאה כלפינו פוחתת. כי כששם ה’ נקרא עלינו אז האויבים מפחדים. ולדעתי צדיק וגם רשע באמונתו יחיה. ובמיוחד רשע כי אולי “חי” על ח-ן העוה”ב.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

תודה. לא הבנתי מה רוצים שני הצדדים השניים שהבאת. האם לדעתך יש סתירה ביניהם? מהי? לכל אחד יש בחירה, הפורץ והנפרץ, הרוצח והנרצח. כעת מה שיקבע הוא מי יותר חזק או מוכשר והנסיבות.

מושה הגיב לפני 3 שנים

לזה בדיוק כיוונתי
כל דאלים גבר
ברגע שאמרת “והנסיבות” השלמת את כל הכרעת המאזנים לטובתי כי אני אומר כפי שחז”ל אומרים הנסיבות הן שימיטו עלינו אסונות והן שימנעו מאיתנו אסונות דהיינו מעשיך יקרבוך להשגחתו יתש”ל ומעשיך ירחקוך. הרי ראית איך החזק משתנה בהתאם לנסיבות היטלר היה חזק ובטוח בעצמו אבל כל זה השתנה במשך המלחמה כפי שפרעה בטח בכוחו ובסוסיו ובפרשיו וזה לא עזר לו כך שה’ סיבת הסיבות קובע.

השאר תגובה