תודעה
בויכוח המדעי המתנהל על טיבה של התודעה, ישנן דעות שונות, נוגדות ומוכרות. אחת ההוכחות לדעתם של אלו הרואים בתודעה מציאות נפרדת מהגוף, היא תופעת חויית סף המוות, שהחוויות שהיא מכילה, מוכיחות לכאורה מוכיחה שלתודעה יש קיום עצמי ללא הגוף. ואילו שולליה טוענים, שמדובר בהזיות של המוח. שאלתי היא, ויש בה קורטוב של קנטרנות, אולי האבולוציה, שעל פי המצדדים בה באופן כמעט עיוור, ולפי התיאוריה הפשוטה של פעולתה, שהאורגניזם מפתח יכולות שיעזרו לו במאבק ההישרדותי, היא פיתחה גם את ההישרדות של התודעה לאחר המוות של הגוף? אם התיאוריה של שוללי ההוכחה של חויית סף המוות שלתודעה יש קיום עצמאי, והגורסת שהמוח היה מסוגל, ברגעי חייו האחרונים, לפתח מנגנון הגנה שכזה, המגן על החוייה הקשה של המוות באמצעות הזיות נעימות (איך הוא הוריש אותו? שאלה נפרדת), אולי האבולוציה גם פיתחה תהליך מעבר לכך, מפותח יותר, המסוגל לשמר את התודעה באופן נפרד לגמרי? מה דעתך?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הניסוח לא זהיר. מה פירוש שהתודעה היא משהו נפרד? התודעה היא פונקציה ולא משהו. כוונתך אולי לומר שיש לנו נפש שהיא המודעת, והיא משהו נפרד מהגוף.
באופן כללי אני ספקן מאוד ביחס לדיווחים על מוות קליני וחוויות סף מוות (NDEs). אני מטיל ספק גם במישור העובדתי של התיאורים הללו, וגם במסקנות שמסיקים מהם. גם אם אנשים חווים דברים מסוימים, ייתכן מאוד שהזיכרונות והחוויות הללו משקפים מבנה נפשי או פסיכולוגי שטמון בנו, ולא אירועים מטאפיזיים שהמתים באמת עברו. מה עוד שהחוויות הלו נחוות לפני המוות ולא אחריו. הגוף כנראה עוד פעיל בדרך כלשהי.
לגבי התיאוריה שהזכרת – שהאבולוציה פיתחה אצל האדם מנגנון הזיות נעימות כדי להגן עליו מחוויות המוות – מדובר בחוסר הבנה בסיסי של המנגנון האבולוציוני. האבולוציה (הברירה הטבעית) פועלת על ידי שימור של תכונות המעניקות יתרון הישרדותי המסייע בהעמדת צאצאים. מנגנון שפועל רק ברגע שבו האורגניזם מסיים את חייו (ולכן כבר אינו מעמיד צאצאים), הוא חסר כל ערך הישרדותי או רבייתי. לפיכך, אין שום דרך שבה תכונה כזו תוכל לעבור הלאה בגנטיקה (וכפי שרמזת בעצמך בסוגריים).
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer