בעניין משפט המלך

לגבי שאלתך הראשונה על מקורותיו של הר"ן:

מקורו של הר"ן נשען על שילוב של סברא ישרה ודרשת פסוקים מן התורה. מצד הסברא, מובן וברור שכל חברה אנושית דורשת סדר, צדק חברתי והגנה מפני עבריינים, שאם לא כן "איש את רעהו חיים בלעו". אולם, בחינה של המערכת ההלכתית הטהורה מגלה שהיא אינה מסוגלת, ולמעשה אינה מיועדת, לנהל את הסדר המדיני והחברתי ביומיום. דרישותיה של ההלכה בדיני ראיות ועונשין – כמו הצורך בשני עדים כשרים, בהתראה מפורשת, ובכך שהעבריין יקבל על עצמו את ההתראה ויעבור את העבירה תוך כדי דיבור – הופכות את הענישה הפלילית ההלכתית לכמעט בלתי אפשרית. אם היינו מתנהלים רק לפי ההלכה, היו מתרבים שופכי דמים בחברה והסידור המדיני היה קורס. הסיבה לכך היא שמטרתה של ההלכה אינה השגת סדר חברתי, אלא "חול השפע האלוהי" – קרי, השגת מטרות דתיות ורוחניות.

לאור זאת, הר"ן מצביע על כך שהתורה עצמה פיצלה את רשויות השלטון: מצד אחד היא ציוותה "שופטים ושוטרים תיתן לך" שאמונים על "משפט צדק" (האמת ההלכתית והדתית), ומצד שני היא ציוותה "שום תשים עליך מלך". מצוות מינוי המלך נועדה להשלים את החסר בדין התורה ולדאוג לסדר המדיני, ולכן יש למלך סמכות לחרוג מדיני הראיות והענישה של ההלכה (כמו ענישה ללא התראה) כאשר "השעה צריכה".

אי אפשר למצוא לזה מקורות, מפני שהמקורות נכתבו כשכבר חלפה מזמן התקופה שבה היה לנו מלך.

לגבי שאלתך השנייה, מדוע עדיין נותרו הלכות "לא מוסריות", לא הבנתי אותה. ראה טור 541 – הלכה ומוסר: התמונה התיאורטית לגבי הלכה ומוסר.