שאלה על מהלך הגמרא בקידושין ו ע"ב

היי הרב. אני לומד קידושין ואני כרגע בדף ו ע"ב. בדף מופיעה הגמרא הבאה:

אמר לה לאשתו הרי את לעצמך מהו מי אמרינן למלאכה קאמר לה או דילמא לגמרי קאמר לה א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דתניא גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך השתא ומה עבד כנעני דקני ליה גופיה כי א"ל הרי אתה לעצמך לגמרי קא"ל אשה דלא קני ליה גופה לא כ"ש?

לפני הקטע הזה הגמרא שואלת על שתי לישנות שונות. היא שואלת על שימוש בלשון של שחרור שפחה כלפי אישה והאם זה תחופס בגירושין, וכן שואלת על שימוש בלשון של גירוש אישה על שפחה והאם זה תופס בשחרור העבד. המסקנה היא שכמובן שלא (כשברור שהסיבה היא שזו לא לשון מתאימה).

בקטע הזה בגמרא שואלים על לשון אחרת – "הרי את לעצמך". לכאורה השאלה היא מה הלשון באה להגיד? האם הלשון מדברת על גירוש אישה , או שלא ולכן נבין מזה שהתכוון לעצמה מבחינת מלאכה (מעשי ידיה לפי רש"י). באופן מאוד מוזר מביאה הגמרא 'ת"ש' ומביאה קל וחומר מעבד כנעני שבו הלשון כן תופסת, ובגלל שגופו קנוי ואילו גוף אישה לא קנוי אז כל שכן שהאמירה תתפוס גם בה.

לכאורה מה עניין שמיטה להר סיני? מה הקשר פה בכלל קל וחומר??! השאלה היא האם הלשון תופסת או לא תופסת מבחינת מה בד"כ הכוונה כשאומרים "הרי את לעצמך". יותר מזה – דווקא בגלל שהלשון "הרי אתה לעצמך" תופסת בעבד כנעני הייתי אומר שלפי מהלך הגמרא שלפני זה ברור שהלשון יותר מתאימה ללשון שחרור עבדים ולא לגירושין ולכן לא הייתי חושב שהאישה מגורשת. מה קשור פה קל וחומר?