לימוד תורה כהכשר מצווה

הבנתי שיש סברה לומר שהעיסוק בלימוד המצוות המעשיות הוא הכשר מצווה ואיני מתכוון לשאול האם הכשר מצווה מוגדר כמצווה ובפשטות אותו הלימוד הינו מדין אותה המצווה למשל לימוד הלכות שופר הינו הכשר מצווה לשופר השאלה הייתה האם יש בו גם אלמנט של מצוות תלמוד תורה מלבד היותו הכשר מצוות שופר למשל או שמא הינו אך ורק הכשר מצווה מה גרע בכך שאותו הלימוד שייך גם להלכות שבלמעשה ואם האדם לומד דברים ששייכים למעשה שלא על מנת לקיימם או שאין בכוונתו או ביכולתו לקיימן כגון מצוות הקורבנות האם עדיין נחשיבהו כלימוד ששייך למעשה וכהכשר מצווה מה הוא המדד של לימוד שמסקנתו הלכתית האם במה שאני עומד ומתכוון לקיימו או במה ששייך לקיימו או במה שמברר את דרך הקיום בין אם שייך לקיימו ובין אם לאו
ושאלתי היכן המקור משום שמלבד "דנפק"מ לקידושי אשה" נפק"מ להלכות ברכות התורה האם נפסק כך שלימוד זה אינו מצריך ברכות התורה או שמא על אף היותו הכשר מצווה מצריך ברכה
וכן אם הלימוד הינו רק הכשר מצווה מדוע מברכים עליו ברכות התורה וכן בנשים שלימודם הינו רק מגדר הכשר מצווה מה שייך לברך על כך וביחוד שאם גדר הברכה הינו ברכת המצוות לא שייך לומר שברכות התורה הינם בגדר מתיר דמאי שנא משאר ברכת המצוות שבהם זה לא מתיר

אז אתה כותב בדיוק את עמדתי. מה השאלה?

השאלה היא האם זה הכשר מצווה בלבד או גם מצוות תלמוד תורה ואם ידוע לרב על פסיקה כזו בהלכה ומה היא ההגדרה של לימוד שמסקנתו הלכתית