שניצל במחבת חלבי

למה הרב לא מתיר בגלל שהוכח מדעית שקלים כיום לא בולעים ולא פולטים, בטח לא בכמות של נתינת טעם כלשהו?

ברמה העקרונית והמחשבתית, עמדתי הידועה היא ששאלות שבעובדה במציאות אמורות להיקבע באופן מדעי-אמפירי, והלכות תערובות ובליעה מניחות הנחות מציאותיות ולא נועדו להיות פיקציות. המחקרים המדעיים שנעשו בשנים האחרונות (כמו אלו של פרופ' דרור פיקסלר והרב יאיר פרנק) אכן הראו שבחלק ניכר מהכלים המודרניים – כגון פלדת אל-חלד (נירוסטה) – הבליעה והפליטה הן מזעריות ואינן מתקרבות כלל לשיעור של נתינת טעם או אחד בשישים. הניתוק שחלק מהפוסקים עושים בין מציאות שבה אין פליטת טעם בפועל לבין חובת הכשרה הוא בעיניי בלתי הגיוני בעליל, ובמישור העקרוני – כאשר ברור שחומר מסוים אינו בולע, אין סיבה לאסור.
עם זאת, כשבאים להורות הלכה למעשה בציבור, קיימים מספר שיקולים שבגללם איני פוסק היתר גורף להתעלם מכל דיני הבליעות:
1. בדיקה פרטנית לכל חומר: הממצאים המדעיים מראים שונות בין חומרים שונים, ואי אפשר לגזור דין אחיד לכל הכלים ללא בדיקה אמפירית מפורטת לכל חומר וחומר.

מעמד המנהג: ההפרדה בין כלים בשריים לחלביים מבוססת בחלקה הגדול גם על מנהג ישראל שפשט בציבור, ולא רק על דין בליעה יבש.
צורך בקונצנזוס הלכתי: כדי לשנות הלכות פסוקות ומרכזיות בהלכות כשרות למעשה, דרושה הסכמה או קונצנזוס של פוסקים נוספים, כדי למנוע התרופפות של המחויבות ההלכתית הכללית. (הרב דב ליאור, למשל, ציין שאם יצטרפו אליו פוסקים נוספים יש מקום להתיר, אך הסכמה רחבה כזו טרם התגבשה בפועל).

לפיכך, כשאדם שואל שאלה מעשית על מקרה שקרה בדי