כתם עד כגריס

ידוע הדיון אם היום שאין מאכולת בגודל כזה, האם אכתי טהורה בכתם שעד כגריס

ורציתי להציע הסבר פשוט, למה אכתי גם היום שייך לטהר

אם טומאת כתם היה מהתורה, וחז"ל באו וחידשו שאם זה פחות מגריס זה טהור כי על הרוב זה ממאכולת, (נאמר בזמנם), ולכן בכה"ג אם יתברר היום שלא כך המציאות, אז זה יהיה שוב טמא, אבל מאחר וטומאת כתם רק חז"ל חידשו וגזרו והם אלה שאמרו שאנו גוזרין רק ביותר מכגריס, נכון שהסבה שהם אמרו רק כשיעור גריס, זה בגלל שבזמנם היו מאכולות הקרובות לגריס, ואילו לא היה, מסתבר שהיו גוזרין אף על פחות מגריס, מ"מ להוסיף איסורים על מה שהיה בזמן חז"ל אין לנו, ולכן יש פה מה שנקרא הנאה מההפקר.

על אף שלאידך גיסא, היינו אם חז"ל גזרו או תיקנו ענין מחמת טעם מסוים, והיום אין את הטעם, או שהתברר שהטעם טעות, אזי אין את התקנה והטעם, כמו שראינו גבי הרמב"ם שאע"פ שהוא מהמחמירין גבי בטל טעם לא בטלה תקנה, מ"מ איכא גזירות ותקנות שלא הביא מהאי טעמא, והיינו בגלל שהטעם נעקר לגמרי, ולא רק באופן נקודתי ח"פ או במקום מסוים, מ"מ היינו דוקא לקולא,

כי נקודת ההתחלה היא התורה, היינו אסורי דאורייתא, ורק לחז"ל היה כח לאסור עלינו עוד, והיה תוקף לאסוריהם, כמובא בהקדמת הרמב"ם ע"ש, ולכן מה שהם לא אסרו, גם אם יהיה בזה סברא לומר שהיו אוסרים, אי"ז משנה כלל,

וכאמור על אף שלאידך גיסא, אם אסרו דבר שלא שייך (כבר) כלל טעמו הוא בטל אף לרמב"ם, כי הכל סובב סביב זה, שחוזרים לנקודת ההתחלה, שרק מה שתורה אסרה אסור, וחז"ל שאסרו, לא באו סתם להתעלל בנו, או לעשות צחוק ממצות התורה, להוסיף איסורים חסרי טעם או הגיון, (רק לתורה יש כח לתת חוקים, וחז"ל לא נותנים חוקים) וברור שאם לא היה הטעם, לא היו גוזרים, ולכן חוזרים לנקודת ההתחלה, כעין חזקה דמעיקרא היינו

ורק אם אכן חז"ל חידשו וגזרו על טומאת כתם, וגזרו מתחילה על כל שהוא, אלא שאמרו שהיכא שיש לתלות אזי נתלה, וכגון בדם שחיטה או בפצע של בעלה וכדו', וה"נ בעד כגריס במאכולת, אך אינו כך, דחז"ל לא אמרו כך, ולא השאירו את דין של עד כגריס לתליה כמו בשאר בדוגמאות הנ"ל, אלא כיון שראו שיש מאכולות, לא החילו כלל את גזירתם על פחות מכגריס, וכדרך גזירותיהם ל"פ במקום מסוים בזמנם שהיה נקי, וממילא נמצא שכאמור, בכלל לא גזרו א"פ ולא החילו את גזירתם על פחות מכגריס, נמצא כנ"ל שנהנינו מן ההפקר.

וכן אם המצא ימצא ראשון או אחרון שס"ל שגם בזמנם אם היה ברור שכתם זה הנמצא על הבגד אינו ממאכולת הינו טמא, אה"נ שלפי שיטת פוסק זה בימינו כל הכתמים יהיו טמאים.

ועל אף שכן מצינו שגזרו על כתם פחות מגריס באופנים מסוימים, כגון בנמצא על גופה, אי"ז סותר לנ"ל, דאכן החילו את גזירתם על פחות מכגריס רק באופנים מסוימים, כגון בנמצא על גופה, אבל בשאר אופנים לא החילו, (כי היה תליה אבל זה כבר לא משנה וכנ"ל).