תלמוד תורה ללא הבנה

אני שואל, כי לפחות לגבי לימוד מקרא בלי הבנה הnotebook אמר לי שגם אתה סובר כך אך לא הצלחתי להבין ממנו מדוע

הצדק איתך, ואכן הבוט דייק בהבנת עמדתי. אסביר את הגיון הדברים לגבי שתי הנקודות שהעלית.

לגבי קריאת מקרא ללא הבנה:
ההסבר לכך נעוץ בהבחנה שאני עושה בין "קדושת התוכן" ל"קדושת הנוסח". בתורה שבעל פה יש קדושת תוכן בלבד, ולכן דקלום של מילות גמרא או משנה ללא הבנה אינו לימוד תורה כלל ועיקר. לעומת זאת, למקרא (תורה שבכתב) יש קדושה 'בחפצא' – קדושת הספר והנוסח עצמו.
משמעות הדבר במישור המעשי היא שעצם הוצאת המילים המדויקות של התורה שבכתב מהפה (ובלבד שידקדק באותיות) מפגישה אותך עם דבר ה' ויש בה קיום פורמלי של מצוות תלמוד תורה, גם ללא הבנה (כמו באמירת תהילים או קריאת "תיקון" בליל שבועות והושענא רבה).

עם זאת, חשוב לי להדגיש: למרות שפורמלית מקיימים בכך את המצווה, לדעתי זהו "ביטול תורה באיכות". לימוד תורה משמעותי הוא כזה שמפיקים ממנו ידע נורמטיבי או תובנות חדשות שלא ידענו קודם. לכן, אני תמיד אעדיף לימוד של תורה שבעל פה (הלכה ועיון), שיש בו גם את החיבור לרצון ה' וגם ערך מוסף אינטלקטואלי ולימודי אמיתי.

לגבי לימוד תקנות חכמים:
כאן אתה מייחס לי תפיסה שאני דווקא חולק עליה. בניגוד לתפיסה המקובלת, אני נוטה לחשוב שעיסוק בגדרי תקנות, גזירות ומנהגי חז"ל (כמו הלכות חנוכה או עוף בחלב) אינו נחשב ללימוד תורה במובן המהותי, אלא ל"מכשירי מצווה" – כלומר, לימוד שנועד רק כאמצעי כדי שנדע מה עלינו לעשות למעשה. תוכל לחפש כאן באתר טורים על הלכות דרבנן.

התורה ציוותה עלינו לשמוע לחכמים מכוח "לא תסור". לכן, כשאני לומד את גדרי מצוות "לא תסור" עצמה – למדתי תורה. אבל כשאני לומד את פרטי תקנות חז"ל, זה מקביל ללימוד חוקי המדינה מכוח "דינא דמלכותא" בפקולטה למשפטים. חובה עליי ללמוד זאת כדי לדעת כיצד לפעול ולהישמע לחכמים, אך התוכן עצמו אינו "דבר ה'" אלא הלכה ופסיקה אנושית, ולכן לימודו הוא ידיעת ההלכה (מכשיר מצווה) ולא תלמוד תורה. (אמנם פעם העליתי צד שאולי עצם העובדה שה' רוצה שנקיים את הוראות חכמים הופכת גם את לימודן לקיום רצונו ולתורה, אך נטייתי העיקרית היא שמדובר במכשירי מצווה).