התייחסות לטעמי ההלכה

שלום יונתן. אף פעם אי אפשר להיות בטוח בכלום. האם זה מונע מאיתנו להפעיל סברות? אין עונשים מן הדין, ויש שפירשו בגלל חשש פירכא (הסבר בעייתי מאד לדעתי). אבל לכו"ע את עצם האיסור כן לומדים מן הדין. אין פרשנות בעולם שהיא בטוחה ובכל זאת ההלכ המלאה במסקנות משיקולים פרשניים. לחשוש לטעות זה דבר מסורס ואינו נחוץ. במקרים מאד נדירים התלמוד אומר "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה". בד"כ בהחלט עושים מעשים מכוח סברא. ברור שאם יש תקנה שטעמה הגלוי לא מתאים לגדריה זה בהחלט שווה בדיקה או חשש לטעמים נסתרים. אבל בד"כ זה לא המצב ואין סיבה להניח שזה תמיד המצב. אם יש טעמים שונים בבבלי ובירושלמי זה רק אומר שגם חכמי התלמוד התלבטו מהו הטעם והרשו לעצמם לעשות פרשנות. בכל אופן, אנחנו צריכים נתחשב גם בבבלי וגם בירושלמי כמובן. ולסיום, כתבתי כמה פעמים בעבר, שאי שינוי הוא לא בהכרח ברירת המחדל. לפעמים לאי שינוי יש מחירים כבדים הרבה יותר מאשר לשינוי. לכן לא תמיד נכון שהמשנה ידו על התחתונה. ומכאן שגם אם יש חשש לטעמים נסתרים, יש לא פחות חשש לכך שאין טעמים נסתרים ונכון לשנות. כעת עלינו לעשות את מה שנכון יותר בעינינו, וכמובן להתחשב גם במחירים של שינוי או אי שינוי.