חברה בגיל צעיר

והלא יש איסור הסתכלות ביופיה?

הסתכלות ביופיה אסורה בפשטות מחשש להרהורים אסורים. על כך דיברתי. ראה ריטב"א סוף קידושין.

מכיר. פשוט כשכותבים בציבור הת"ל על "קשה לא להגיע לאיסור" לרוב לא מדברים אפילו על הרהור (רוב ציבור לא במדרגה לצערנו) אלא בעיקר על נגיה וכדו'.

מה שכן, אם הסתכלות ביופיה אסור מחשש להרהור, איך אתה אומר שלדעתך אין בשאלת השואל איסור עקרוני? הלא אם תקנו חכמים את התקנה (אגב בבית שמואל על השו"ע כתוב שזה ממה שנקרא דברי קבלה) אז זה באמת אסור ולא רק לא כדאי כי לדעתם המרחק בין הסתכלות להרהור הצדיק תקנה. או שאתה אומר שהמצב שבו קשה לא לעבור איסור מדובר על איסור ההסתכלות ביופיה? הרי גם איסור דרבנן הוא איסור

לשון המ"ב: אבל לענין איסור הסתכלות לכו"ע המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם.
אין זה משום חשש הרהור [ונשמרת] אלא עצם ההנאה מהערווה [התיור אחר תאוות העין] אסורה מדאורייתא, כך שאיני רואה שום אפשרות להקל בזה.

איזו תקנה תיקנו? אין כאן שום תקנה. יש איסור הרהור ויש להקפיד בדברים שמביאים להרהור. בדיוק על כך דיבר הריטב"א הנ"ל, ולכן כתב שאם אדם מעריך שלא יגיע לאיסור אז אין איסור במעשים/מצבים אלו.
ומה שכתב המ"ב, ייתכן שהוא מתכוון להרהור כהנאה מהערווה, ואז הוא אומר אותו דבר. ואם הוא חושב שיש איסור בלי קשר להרהור אני לא מסכים.

ראיתי כתוב בפניני הלכה כך:
שני סוגי הרהורים אסורים: האחד, להרהר בדבר שעלול לגרום למקרה לילה, והשני, להרהר בעבירה של ניאוף. וכ"כ אגרות משה אה"ע ח"א, סט: "והנה שני ענייני איסור הרהור יש: האחד מקרא דוְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כג, י) בכתובות דף מו, שאיתא שם: מכאן א"ר פינחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, שאיסור זה הוא אף באשתו שהיא מותרת לו. וכן מה שאסור להסתכל באשה נאה אפילו פנויה, ובאשת איש אפילו מכוערת, ובבגדי צבע של אשה המכירה, ובבעלי חיים כשנזקקין זה לזו, שאיתא בע"ז דף כ' נמי מקרא זה, אינו מחמת שיהרהר לעשות עבירה עמה, אלא דאף שלא יהרהר לעשות עבירה, מחמת זה אסור, משום שזה מביא לידי טומאת קרי שאסור להוציא לבטלה.

והשני מקרא דאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר טו, לט) דדריש בברכות דף יב – זה הרהור עברה, אינו מצד חששת הוצאת זרע לבטלה, אלא הוא איסור מלהרהר לעשות העבירה דזנות, כמו הא דדריש מאַחֲרֵי לְבַבְכֶם – הרהור עבודה זרה, דהוא לעבור איסור עבודה זרה, שהתורה אסרה בהו אף המחשבה לעבור…".

כבוד הרב, מאי אכפת לן שיחטא בשז"ל בלילה (אי נימא שזה בשנתו) דהא קי"ל ישן פטור מן המצוות?

אורן,
וכל זה כלול באיסור משום הרהור.

ז,
ישן פטור מהמצוות אבל לא מתוצאות מעשיו שביום. בנזיקין קי"ל אדם מועד לעולם כשנרדם עם אבן בחיקו. כפי שכתבתי כאן זה יותר גרוע ממכניס עצמו לאונס (שגם על כך נחלקו הפוסקים האם הוי אנוס), כי במכניס עצמו לאונס התוצאה היא פרי גורם אחר שגרם לה. אבל כאן התוצאה היא פרי מעשיו שלו אלא שהפרי מבשיל מאוחר יותר. זה רק פער זמני.

הרב מיכי, אנא הסתכל בשולחן ערוך אבן העזר כ"א בבית שמואל. https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%9B%D7%90_%D7%90
ציטוט משם:
(ב) או להביט ביופיה: הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן (הניגה: עד כאן מדובר בהסתכלות ביופי ולא בהרהור!) ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא: (הניגה: מהסוף אפשר לראות שעד הסוף ממש דיבר רק בהסתכלות ביופי שבנשואה לר"י זה דאורייתא ולרמבם דרבנן, ובפנויה *דרבנן* לכולם, ורק המשפט האחרון מדבר על הרהור בכלל).

לא התכונתי לצאת רורשאך אבל חתמתי שמי באות האנגלית r והרב קרא את זה אחרת. אני אהבתי.
אני מסכים עם הרב אבל א. אני חושב שאין ראי' מנזיקין דהתם חייב אף באונס. ומה לי פטור אונס מה לי פטור ישן. ב. אני מסכים עם עצם הרעיון אך צריך להבהיר יותר את הנקודה שפטור ישן הוא לא מהותי אלא טכני. וחייב אף בשעת השינה אך אין תודעה לצוותה. אבל כאשר האדם ער יש מישהו לצוותו אף בשעת השינה. ולכן צריך ללכת לישון בסוכה. הרב מסכים עם זה? (מהי דעת הרב אודות קימה משינה לצורך ק"ש? יש חיוב?)

לא אכנס כאן לסקירת מקורות, אבל אני לא מסכים לזה.
וגם מהב"ש שם אין ראיה. ראשית, מפני שבשו"ע באמת מחמיר בזה טובא, ואפילו הוא כותב שם בהמשך שמא יבוא להרהר. מעבר לזה, החילוק הוא בין הסתכללות שבאה עם הרהור לבין הרהור שהוא קל יותר. אבל הסתכלות שלא מביאה להרהור אולי לא נאסרה כלל.
כבר דשו בה רבים, והזכרתי את הריטב"א ריש קידושין.

r ( 🙂 )כאמור בדבריי לעיל, נראה שאני מסכים. אבל זה לא חילוק בין אונס לישן (ששם רק אין את מי לצוות, כדבריך). ישן הוא סוג של אונס, אבל כאן הוא במעשיו גרם לתוצאה, כפפי שכתבתי.

זה שזה שמא יבוא להרהר זה ודאי, השאלה היא אם מכך זה נאסר בגזירת חכמים (והשמא יבוא להרהר זה רק ההגיון העומד מאחוריה) או לא.
החילוק שאתה עושה לא מקובל עלי, ברור שהסתכלות ביופי שהוא מדבר שם זה לא "הרהור קל יותר" אלא פשוט הנאה מהיופי של האישה (מה שמסתדר עם הגמרא של כל המסתכל באצבע קטנה, שהכוונה כשמתכוון ליהנות אבל לא בהכרח מהרהר בעבירה ממש לפי הפירוש המקובל). הבית שמואל מביא שם ראשונים שקדמו לשולחן ערוך ולכן לא הוא השוע הוא שמחמיר בזה אלא הם (והוא אומר שיש איסור דרבנן ל*כולי עלמא*!), ויש לציין זאת בתשובה לפחות שיש דעות ראשונים מחמירות (וזה שהם נפסקו בשוע כן מוסיף להם איזה כוח כנראה, לפחות בעיני רבים בעם ישראל).

מלבד זאת, שים לב שהריטב"א שם בסוף קידושין לא מתיר אף למי שיצרו נכנע וכפוף לו להסתכל ביופי של אישה אלא לעשות דברים שעלולים להביא אותו (והוא יודע שלא יביאו אותו) להסתכל אפילו ביופיה, ומכאן נראה הרבה יותר לפרש שהריטב"א התיר מה שהתיר למי ש"אין מעלה טינא כלל" = אין בו חשש הסתכלות ביופי האשה.

ובכל מקרה אפילו אם הריטב"א אומר מה שאתה אומר שהוא אומר (מה שלא נראה לי), למה לך לפסוק דווקא כריטב"א נגד ראשונים אחרים פה ונגד השוע (ש"מחמיר בזה טובא" זה לא טיעון אלא רק תיאר מצב שלדעתך עולה מפסיקותיו)? לפחות תציין שיש ראשונים (ואולי אפילו הרוב) שלדעתם זה דרבנן לגמרי גם ההסתכלות ביופי.