חולשת הרצון

קוטב הטיעון הוא שכאשר האדם לפני הבחירה בפועל הוא מנותק מהקושי בפועל ורק משער את הקושי שהוא הולך לחוות אך הקושי שהוא חווה בפועל בשעת מעשה היא יותר גדולה והוא בוחר באותה שעה בחירה חופשית בנוחות ( אכילת חזיר)
אחרי מעשה האדם מצטער שלא בחר בצו האלוקי ובעצם הוא מכריע שהוא לא בחר נכון בשלב המעשי קרי הוא מכריע שהערך של הצו האלוקי יקר יותר מהערך של אכילת החזיר בצירוף הקושי שהוא כבר חווה ומודע אילו
האדם בעצם השתנה והוא אדם חדש בעל תשובה המבקר את החלטתו השגויה ( לפי דעתו כרגע, אז בדעתו היא היתה ניראת ראויה) מצטער עליה ( מתוודה ומקבל ע"ע לא לעשותה יותר בעתיד ( יתכן שלא יצליח כיוון שהוא שוב לא מעריך נכון את הקושי)

ואני שוב אומר שאתה מתאר ולא מסביר. חולשת הרצון בהגדרתה פירושה שאני רוצה משהו אחד ועושה משהו אחר. זה בדיוק מה שאתה מתאר. אבל זה רק תיאור של מה נקרא חולשת הרצון ולא הסבר לקושי.
יש קושיא על התיאור הזה, והיא זו שמחוללת את הבעייה הפילוסופית-פסיכולוגית הזאת, וכאמור עליה לא ענית.
הקושיא מניחה שאדם לא עושה משהו שלא ברצונו. ואם הוא נכשל פירושו שזה מה שהוא באמת רצה (הוא מעדיף את ההנאה או אי התמודדות עם הקושי על פני הרצון לקיים את ההלכה). לחלופין, אם הוא עשה זאת נגד רצונו כנראה היה משהו שאנס אותו לכך. אם כן – הוא אנוס ושוב אין צורך לעשות תשובה. על כך לא ענית.