טעמא דקרא

שאלה מצוינת ויש להאריך בה טובא.
ברור שההבחנה בין 'מה' ל'למה' היא מלאכותית. כפי שכתבת, אין מה בלי למה. קשה לי להאריך כאן, וכתבתי על כך באריכות בכרך השלישי של הטרילוגיה שלי (בספר על ההלכה). מקווה שייצא די בקרוב.
ככלל מקובל להבחין בין טעם לגדר, כלומר שיקול סברתי יכול ללמוד מה גדר האיסור (מה אסור ומתי) ולא על טעמו. אבל ההבחנה הזאת אינה חד משמעית גם היא. וכידוע תוס' רא"ש ב"מ צ כתב שכשהטעם ברור כן דורשים אותו.
מעבר לזה, דומני שמה שלא דורשים טעמא דקרא הוא רק בפסוקים בתורה. דרשות ותקנות דרבנן מבוססות על טעמים של הדרשן/המתקן ושם אין מניעה מלדרוש אותם.
סליחה על הקיצור.