יכולת ההבחנה וחשיבה

שו”תקטגוריה: כללייכולת ההבחנה וחשיבה
י' שאל לפני חודש 1

בס”ד
שלום הרב,
רציתי לשאול שאלה קצת מוזרה, נראה שאדם הראשון או אפילו כל תינוק שנולד ניחן ביכולת מופלאה של הבנת העולם, למשל אם נהיה ביער, ונתבונן בתמונה שהעיינים מציירות לתודעתנו גרידא, אז לא נראה חילוק אמיתי בין אבנים לעצים או בין חול לבין השמש והכוכבים, כל הדברים הללו קיימים שם בחוץ, אבל אנחנו אלה שקוראים להם בשמות (לאבן – אבן, לחול-חול וכו’) ומחלקים את העולם לפרטיו. אני לא חושב שאנחנו יכולים להבין משהו בעולם ללא המעשה הזה, ויתירה מזאת אני חושב שההגדרות וניתוחם זה חלק מהותי מהחשיבה.
עכשיו, גם אם נקרא לאבןA אבן, נראה שעדיין היינו יכולים לקרוא לאבןB כבר בשם אחר ולא לקשר אותה למושג אבן שקראנו באבןA הרי יש לה מאפיינים קצת שונים, או אולי גם להפך, נתבלבל ונקרא לעץ בשם אבן.  אולי לנו זה נראה פעולה מצחיקה מרוב שהיא די אלמנטרית וברורה, אבל אני לא חושב שהיא כל כך ברורה… הרי קיימים מספיק מאפיינים שונים בין כל הדברים, אז כיצד אנחנו מצליחים לכנס אותם בשמות. ויתירה מזאת, אנחנו גם מצליחים להפיק מהשמות ניבויים מוצלחים לדברים אחרים (או שזה גופא חלק מדרך הפעולה שלנו).
כמו כן, לא לגמרי נראה שפעולת ההגדרה היא כל כך פשוטה לנו, כי לעיתים רבות (ואולי בכולם?) אנחנו לא באמת יודעים לספק הגדרה מאוד חדה לדברים ובפרט במקרי הקצה, למשל אם ננסה להגדיר כלב אז יש המון סוגי כלבים ומתישהו הכלב הופך גם לזאב, אז מאוד קל אולי לומר מה זה זאב ומה זה כלב, אבל יש איזשהוא מנעד רחב שהוא “לא ברור”, אבל עדיין נראה שאנחנו יודעים להצביע על דבר בודד באמצע הטווח (נניח כלב פודל) ולזהות אותו היטב למרות שההגדרה לא באמת קיימת. בעקבות כך, המסקנה שנראית לי סבירה זה לומר שאנחנו פשוט אומרים שהשם שהגדרנו זה פשוט אוסף של כל מיני פרטים. אבל זה ממש נשמע לי מסקנה צורמת, כי עובדה שישר כשנזהה אמסטף נבין שגם הוא כלב. זה לא שנכניס אותו פתאום לשק של כל המילים.  או מה ההגדרה לחיים או זמן? הרבה יותר קל להצביע על אנשים וחיות מאשר להגדיר את הדברים. אבל אם כך, כיצד אנחנו מסוגלים להצביע על משהו ממחלקת החיות, אם איננו יודעים בכלל להגדיר אותה?!
בתור אדם מאמין, אני לא חושב שאתה מוטרד במיוחד כי אתה פשוט יכול קצת להגשים? את אלוהים ולומר שאלוהים “חושב” (גם) בהגדרות, אז ממילא כשהוא ברא את העולם הוא גרם לנו בעקיפין שנבין אותו כשהוא ברא אותנו מותאמים ביכולת לזיהוי תבניות או משהו כזה. ז”א שהוא ברא גם בני אדם עם יכולת כזאת, וגם שהעולם אכן מותאם ליכולת הזאת. כשם שאם שני אנשים מסכימים בינהם על ההגדרות של המתמ’, אז הם יוכלו ליצור עולם שלם וברור ביחד. אבל זה קצת להשתמש באלוקים כקביים, אם לא חמור מכך זה אלוהי הפערים!
ככה שממש אשמח לשמוע מה אתה חושב על הדברים. כי זה דבר שהוא מרגיש לי כל כך אלמנטרי אבל מאידך זה חמקמק לגמרי.
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

ממש לא מוזר. כתבת דברים נכוחים ויפים.
בקצרה אומר שלדעתי זה לא קשור לאמונה דווקא. אני חושב, בדיוק מהטעמים שפירטת כאן, שיש בעולם אידיאות אפלטוניות שמגדירות את הדברים. מהשוואה אליהן עולה ההגדרה שזוהי אבן וזה עץ, וההשוואות בין עץ לעץ. בלי זה מדובר באמת בקביעות שרירותיות.
גם בעולם המושגים (לא העצמים) יש בעיה דומה. גם שם אני אסנציאליסט (חושב שיש למושגים קיום ומהות) ולא קונוונציונליסט (מי שסובר שהמושג הוא הסכמה חברתית ואין לו קיום ממשי בעולם). אחרת כל ההגדרות של המושגים (ולא רק העצמים) היו שרירותיות.
כאמור, לדעתי זה לא קשור בהכרח לאלוקים, אבל זה כן מניח את קיומם של יישים שאינם חומריים (אידיאות ומושגים). מטריאליסטים כנראה לא יקבלו את זה.

י' הגיב לפני חודש 1

תודה רבה, אפילו לעצמי זה לא ברור.
ההצעה שלך מעניינת אבל זה מרגיש לי שכדי לפתור את הבעיה החלפת פרה בחמור, כי כדי להימנע מאלוהי הפערים הכנסת אינספור מושגים לא ברורים. יכול להיות שזה לא באמת אינסוף כי אני חושב שכולם מסכימים שחלק מההגדרות אנחנו מייצרים על סמך הגדרות קודמות נניח מזרון זה מיטה רכה, ובכללי כל מה שקשור לדברים שבני אדם יוצרים הרבה יותר קל להגיד שההגדרות זה דברים מחודשים. אבל עדיין יש פה כניסה לעולם שלם וזר.
אז אם אתה דתי, ואתה סובר שאלוהים ברא את העולם והכל אז למה לא פשוט להניח שהוא יצר לנו כלי חשיבה שמתאימים לעולם והתאים אותו אליהם? למה להוסיף עולם לא ברור?

בכל אופן, כיצד מטריאליסט יפרש את הדברים? יגיד שהכל שרירותי?
אבל אם אין לו הגדרה חדה לדברים למשל מה זה אבן. ומאידך כשהוא יתקל באבןC שקצת שונה מA וB הוא הרי לא יגדיר מחדש את המושג אבן ופשוט יכניס את זה פנימה לשק של הגדרת אבן, אז כיצד הוא מצליח להבין שC זה אבן?
יתירה מזאת, גם אם הוא הכניס את זה פנימה להגדרה, למה הוא בחר דווקא את אבןC להכניס פנימה ולא את עץB? ברור שמראש הוא כבר ידע בגדול שזה אבן…
ועוד יותר, אם אין לנו תפיסה של מושגים, וכל ההגדרות שלנו שרירותיות אז כיצד בכלל נוכל להתחיל ליצור הגדרות, כי הם בעצמם תמיד בנויים על מושגים אחרים? ברור לנו שיש לנו לפחות הגדרות אקסיומתיות והם לא שרירותיות. אבל אם מטריאליסט סובר שהכל שרירותי, אז אתה לא יכול להגדיר כלום בתור הגדרה חדשה אין לך אפילו מילים שזה הגדרות לדבר פרט לשתיקה ארוכה.

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

אני לא מנסה להימנע מאלוהי הפערים. סתם אלוהים לא נחוץ כאן.
מכיוון שגם אנשים חילוניים חושבים בצורה כזאת, אני מסיק שגם הם רואים את מה שאני רואה, שיש הגדרות כאלה במציאות עצמה: אסנציאליזם.
עקרונית תמיד כשיש קושיא X ואתה מגיע למסקנה Y כדי ליישב אותה, ניתן לטעון שזה “אלוהי הפערים”. הבעיה באלוהי הפערים שיש כאן התחמקות לא נחוצה ולא בכך שאני מחדש משהו כדי ליישב קושיא. הרי זה מה שעושים תמיד. אני רואה תמונה ומסיק שיש מישהו שצייר אותה. האם המסקנה הזאת היא ‘אלוהי הפערים’? זו מסקנה מתבקשת, כי תמונה בלי צייר זה לא סביר.
כך גם ההגדרות שלנו. אם אנחנו תופסים אותן כמשהו שרירותי, אין בעיה. אבל אם מישהו מבין שאין כאן שרירותיות, הוא צריך להבין שזה מתבסס על אסנציאליזם.
כמובן ניתן לטעון נגגדו שעליו לוותר על התפיסה שההגדרות אינן שרירותיות ואז לא ייזקק לאסנציאליזם, אבל אם אדם משוכנע שהגדרותיו אינם שרירותיות איני רואה שום סיבה לוותר על כך. בה במידה אתה יכול לומר לאדם שההשערה שלו שמה שהוא רואה באמת קיים אינה מבוססת ולכן עליו לוותר על ההשערה שהחושים שלו אמינים. אני מאמין לחושים שלי ואיני רואה צורך לוותר על כן. בה במיה אני מאמין לתפיסת המושגים שלי. עסקתי לא פעם בקו הדק בין קו הטיעון הזה לבין פרגמטיזם (ראה בשיחה הרביעית בספרי המצוי הראשון, הספר הראשון בטרילוגיה. גרסה ראשונית נמצאת במחברת הרביעית כאן באתר).
המטראיליסט יימצא כאן בבעיה. הוא צריך להחליט האם לוותר על המטריאליזם או על ההנחה שהגדרות אינן שרירותיות. אבל אני לא בבעיה הזאת. כבר כתבתי לא פעם שאתאיסט שמאמין במוסר הוא מאמין סמוי באלוהים. ייתכן לומר גם כאן, שמטריאליסט שמקבל את ההגדרות שלו כמשהו מהותי (ולא קונוונציות בעלמא) הוא דואליסט סמוי.

י' הגיב לפני חודש 1

מעניין, אבל יש לי תחושה שהסברים מטריאליסטים הם עדיפים כי בסופו של דבר פעמים רבות הסברים אלו מתבררים כנכונים לעומת תפיסות דוגמטיות דתיות או פילוסופיות. למשל בתקופה שהפילוסופיה והדת הכי פחות פרחו המדע הכי התחזק.

כמו כן, ממבט באינטרנט נראה שאסנציאליזם נחשב כתאוריה די נכחדת, למשל בויקפדיה מובא שביקורת מכריעה הציג ויטגנשטיין, ב”הצגת המושג דמיון משפחתי כדרך לקשר בין עצמים שונים השייכים לאותה קטגוריה. כלומר – אין בהכרח אוסף של תכונות המשותפות לכל העצמים בקטגוריה, והדמיון ביניהם עובר דרך עצמים אחרים.
ויטגנשטיין השתמש בדוגמה של משחק – בין שחמט לבין יחיד המשחק לבדו בכדור קשה למצוא נקודות דמיון, אך הדמיון ברור אם נעבור בדרך דרך משחק הכדורסל.”
אני אישית למען האמת לא הבנתי לגמרי את הטענה כי מי שמבין את משמעות המושג משחק לא רואה בכך שום קושי. ותמיד ניתן לומר שמשחק זה קטגוריה מורכבת ולא מקורית, אבל עוד יותר ברור שקנייה בחנות לא נראה כמשחק למרות שמדובר על מעבר של חפץ בין שני אנשים, ולפי דבריו ניתן לקרוא לזה משחק. גם מביאים את המיון של החיות בביולוגיה בתור הוכחה לכך שמה שחשבו פעם כמהותי מסתבר ככלל לא בעקבות האבולוציה.
רק מוזר לי לחשוב שאני המשוגע היחיד שרואה בעיה בגישה שטוענת שהכל שרירותי ללא שמצאתי תירוצים טובים.

הפוסק האחרון הגיב לפני חודש 1

הדברים אינם שרירותיים. הדברים מובחנים ברמה מאוד גסה. יש הרבה עצים וסוגי עצים. ואף מאותו עץ אין עץ דומה למשנהו ועדיין נקא לו בשם עץ. ויש דברים שהם על הגבול בין שיח גבוה לעץ.

אנו תופסים את הדברים שהמוח שלנו התפתח לתפוס. מטעמים אבולוציוניים הישרדותיים.

כמובן שברגע שיש תשתית תפיסתית טובה (מערכת הפעלה גמישה) אפשר בקלות להרחיב אותה לדברים שאינם קשורים להשרדות כלל.

אין שום דבר מהותי באובייקטים. רק תכונות שאנו תופסים. גם מבחינת סדר הזמנים בתפיסה שלנו אנו תופסים דברים שהם בסקאלות של עשיריות שניה ולא למטה מזה. וגם איננו טובים בתפיסות של דברים ארוכי טווח.
הכל על בסיס מה מועיל לנו ביום יום.

אידאות אפלטוניות הם הבלים כמו שדים שבאים להסביר רחשים שאינם ברורים.
יש מוח למוח יש יכולות ואת המוח ואת מבנה המוח ואת הטכונולוגיה של המוח יש לחקור כדי להבין כיצד אנו תופסים דברים.

השאר תגובה