כוונת פשטיות התורה

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיכוונת פשטיות התורה
ברוך דוד שאל לפני 3 שבועות

הנה כתוב בתורה לא יקרחו קרחה בראשם, והנה פשטות הכוונה היא שהכהנים משרתי השם לא ימצאו בזויים במראיהם ובהתנהגותם. והנה לפי זה אין נפק”מ אם עשה קרחה על מת או לא, בכל אופן הלא יהא נראה בזוי, ומכ”ש שאין לו ליכנס לעבוד במקדש כשהוא מקורח, ואם כן למה הוצרכה הגמרא ריש פרק מומין אלו לאסור כהן קרח מכח “שאינו שוה בזרעו של אהרן”, הלא יותר טוב היה ללמדו בפשיטות מפסוק שהתחלנו בו. ואף אם תאמר שלמדין בגז”ש שאין חייבין מלקות רק בקרחה על מת, הרי אין זה קשור למצב שהכהן נמצא בו והוא מקורח כבר, ומה לי מאיזה סבה נקרח, 
והנה מענין לענין נספקתי בכמה לאוין שאמרו חז”ל שאין חייבין עליהן אלא באופן מסויים, כגון בהשחתת זקן שאינו חייב אלא בתער, ומזה יש מתירין במספרים לכתחלה. ולמה לא נאמר שכוונת התורה שבני ישראל לא “יסירו” זקנם, רק שכדי לקבל מלקות צ”ל בתער, וכי תעלה על דעתך שזה רצון הקב”ה ונוח לו שיהודי יסיר זקנו באופן מחוכם שאינו עובר ממש עד כדי חיוב מלקות? ואע”פ שכתב הרמב”ם טעם ללאו זה מפני שכן עשו כומרים לע”ז בימים קדמונים, מ”מ למה נעשה כן אנחנו כלל, ואע”פ שלא יהא בתער. וכן בכמה עניינים רואין שבאמת אסרו חז”ל גם באופן שמותר מן התורה, כגון מלאכת שבת כלאחר יד, ולא אמרו שמותר לכתחלה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

ייתכן שרק אחרי שלמדו מאינו שווה בזרעו של אהרון הבינו שהאיסור המקורי שלא יקרחו קרחה הוא מפאת הביזוי. לולא זה היינו חושבים שזה רק על מת. אחרי שלמדנו את זה, מתברר שדיברה התורה בהווה, ואמרה שלא יקרחו על מת כי זה המצב שבו בד”F מקרחים. אבל בעצם אסור בכל מצב.
לא הבנתי את השאלה השנייה. אתה דורש טעמא דקרא? אנחנו אוסרים את מה שאסור בתורה. התורה אסרה את המעשה ולא את התוצאה. ואם מגיעים לתוצאה באופן אחר אין בכך איסור (לפחות לא מלא). כך רואים בפטור גרמא ועוד הרבה.
והטעמים שזה נגד עוע”ז וכו’, שאל את הרמב”ם. אליי כל הטעמים הללו ממש לא מדברים, ובטח לא דורשים את ההלכה על פיהם.  

השאר תגובה