כללי ספיקות ודרכי הפסיקה

שלום הרב,
 
רציתי לשאול אותך לגבי דרכי פסיקת ההלכה:
 
יש כלל ידוע ספק דרבנן לקולא, וספק דאורייתא לחומרא. 
בנוסף יש כלל: אחרי רבים להטות.
 
אך הבית יוסף בפסיקת ההלכה שלו, הולך נגד שני הכללים לעיל. הבית יוסף לא מתחשב ברוב הפוסקים, אלא מתחשב רק בשלושת עמודי ההוראה (הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם). בנוסף, כאשר יש לו ספק שקול בין שלושת העמודים הללו (נניח אחד מתיר, אחד אוסר, ואחד לא פסק), בדר"כ (ממה שראיתי) הוא לא משתמש בכללי ספק דאורייתא לחומרא/דרבנן לקולא, אלא מכניס דעות של פוסקים אחרים ואף את שיקול דעתו שלו לפעמים. לכן השאלה, איך ומתי נכון להשתמש בשני הכללים לעיל, ולמה הבית יוסף לא השתמש בהם.
 
בנוסף, האם נכון להתחשב בגדלותו של פוסק פלוני כאשר פוסקים הלכה בין כמה שיטות, ואם כן, איך זה צריך להתבטא מעשית.