לגבי הספר המצוי הראשון

לא נתת הסבר למה זה מה שהכי סביר להניח גם על אלוהים ולא רק על אנשים (או לא הבנתי בכל מקרה… ואשמח להבין) הרי מהותו היא עצם היות משהו שמעבר למושגים המוכרים לנו. אז גם אם אנחנו יודעים עליו משהו אחד, כיצד ניתן להקיש מזה למשהו אחר?

ב. אני מקשה על עצם המשל שיש בו לטעמי כשל בהשוואה.
גם את המסקנה שרשמת כאן אני מתקשה להבין. הרי גם היום אנו עדים לאנשים שחושבים שהם חוו משהו שלגביו אני "עיוור" (ניסי אדמו"רים למיניהם ועוד ועוד ועוד…) ברגע שזה חוש חדש שטרם נראה כמותו, לא מספיקה לי הידיעה וההרגשה והמחשבה של אותו אדם. לא רק מכוח ספקנות, אלא מכוח חשיבה רציונלית.
אני שואל באמת בשביל להבין ולא בשביל לקבל תשובה ש"הודפת" את הטענות ומותירה אותי רק יותר מבולבל…
תודה.

א. אני לא צריך להסביר. אתה צריך להסביר. העיקרון הפשוט הוא שכל מי שעושה משהו, אם הוא אדם או לא, עושה זאת מתוך סיבה/תכלית. זה הכל. אני מניח את זה על כל יצור שמחליט לעשות (לאפוקי ממי שטבעו לעשות משהו, שאז הטענה יכולה להיות רק על היוצר שלו).
ב. אם מישהו טוען לחוויה מיוחדת שאחרים לא תופסים, העניין חוזר לאמון שאתה נותן בו. אם אתה מאמין לו אז גם אם אינך מבין אתה עיוור (כמו טביעות עין של ת"ח). אם אינך מאמין לו, אז אתה לא מאמין לו והשאלה מעיקרא ליתא. אבל אם אתה מאמין לו שאינו משקר ואינו הוזה, אז זה שאתה לא מבין אינו קושיא. אולי אתה עיוור. לחלופין, אם יש לך הסבר חלופי זה גם משנה את המצב.