מהו חזון
היי מיכי
שלשום השתתפתי במפגש שאירגן גיל אלכסנדר [שגם אותו אתה מכיר] במעלה גלבוע עם "שוברים שתיקה".,ומפגש זה, או יותר נכון הדיונים בעקבותיו הבהירו לי את הפער בין גישתי לגישתך בכל הקשור ליהדות.
שאלתיך האם יש לך חזון, תשובתך הוכיחה לי שחזון -כפי שאני מבין -אין לך!
לך יש ציפיות ומאוויים. אבל נראה לי שהחזון נבדל מצפיה ומאווה נפש בכמה פאראמטרים- הראשון שבהם שהחזון מופנה אל הזולת- יחיד או ציבור, ולא אל האני . "אני " שכולל גם את שארי בשרי.
אבל אופס! אחרי שעות אחדות שאני יושב על מכתב זה, ואחרי שחזרתי מתרגילי הכושר שלי בנחל, נפל לי האסימון שחזון יכול לבוא לידי בטוי גם כשזה נוגע במימוש העצמיות- בתנאי שמימושו איננו פעולה מוכתבת ע"י הגנים וההורמונים שלנו [אולי דווקא בניגוד להם!]
על כן , אולי הגדרת החזון היא הצבת מטרה שלשם מימושה יש לעמול קשה לאורך זמן [כמה שנים לפחות] ולהקריב קרבן משמעותי, וזאת כאשר הסיכויים להצלחה מעטים!
חוץ מזה-הרבה פעמים עלינו להכריע בין ערכים שונים שכל אחד מהם עשוי להיות טוב בפני עצמו.
למשל צרכי הדורות שלנו מול הדורות הבאים. או מול שמירת הטבע. או -כיבוד מסורות, מול התקוממות נגד דכאנות נשים הנובעת ממסורות אלו.
במקרה הספציפי שלנו- חזון א"י השלמה, שבא לידי ביטוי בהתיישבות בכל חלקי א"י- בגלל שאנו מצווים על כך , וגם כי יש לנו זיקה רגשית חזקה אליה. חזון זה ניצב מול ההבנה שיישובים אלו[ ההתנחלויות] הם פתח למכלול שלם של צרות.
כדי להימנע מפשטנות, אני מסבך את הדברים ומוסיף:-אני יודע שנוכחותנו בלב האוכלוסיה הערבית מאפשרת לנו נגישות למקורות מודיעיניים. בבד בבד אני מודע לעובדה שבסיטואציה הזאת שהישראלים הם "אדוני הארץ", לא ניתן להימנע מחיכוך שברובו יוצר טינה עם האוכלוסיה המקומית.
בהכללה גסה וגורפת – המיגזר הדתל"י מעדיף את שלמות הארץ על נסיונות להגיע לשלום. המוטו שלו הוא ש"ממילא אין עם מי לעשות שלום". המיגזר הדתל"י נאחז בטענה זו שאמנם לדעתי היא נכונה כיום, ועושה ככל יכולתו כדי למנוע בעתיד כל אפשרות ליצירת מדינה פלסטינית.
אינני טוען שאין המחנה הדתל"י רוצה בשלום! אני טוען שאין הוא רוצה לשלם את מחיר השלום .- כי מראש אין לו את חזון השלום .
עבור המחנה שלי השלום הוא ערך שאנו מוכנים לשלם עבורו הרבה, על כן הוא החזון שלנו. כשמבחינתי ראוי למען השלום לוותר על האחיזה בהר הבית. אבל אין השלום ערך עליון ולא ראוי למען השלום להחזיר פליטים- כי החזרת הפליטים תקעקע את מדינת ישראל.
כתבתי שאני מוכן למען השלום לוותר על אחיזתנו בהר הבית,[לא רק על הר הבית אלא גם על אתרים מקודשים אחרים!]
עלי להבהיר-לרוב חברי לדעה יש יחס רגשי אל המקומות המקודשים ליהדות, מפני שהם קשורים להיסטוריה שלנו ועל כן לזהותנו, אבל אין הם מקודשים בעינינו! ולכן מבחינתנו חזון השלום עולה על חזון האחיזה במקומות הקדושים.
ובכן מיכי- השאלה שלי היא האם אתה מקבל את הבחנתי לגבי המושג חזון. ואיך אתה מתייחס עכשיו למה שענית לי:
החזון שלי הוא שיהיה טוב ושנתנהג יפה איש לרעהו ונקיים מצוות ונהיה חכמים. חזון בעיניי הוא משהו חסר פשר קונקרטי.
לסיום-לפני הרבה שנים נפגשתי עם רפול ז"ל כמה פעמים. הדבר היחידי שהסכמתי איתו זה הפסוק: באין חזון ייפרע עם.
אז בינתיים כל טוב ושבת שלום
שלוש הערות:
1. אתה כותב דבר והיפוכו באותו משפט. גם שהם מעדיפים את קדושת הארץ והבעלות עליה על הניסיונות להגיע לשלום וגם שהם חושבים שאין פרטנר. אני מקווה שגם איש שמאל כמוך יכול להבין שמדובר בדבר והיפוכו.
2. לגבי החזון, זה נראה לי פלפול סמנטי בלבד. יש לי חזון שכולם יקיימו מצוות ויהיו אנשים טובים. נדמה לי שזה עומד בקריטריונים שלך.
3. יחסים רגשיים ממש לא מעניינים אותי, ואני לא שם עליהם אגורה שחוקה. ומי שמוותר עליהם למען ערכים הוא סתם אדם רציונלי. אין להשוות את זה לוויתור על ערכים למען ערכים אחרים.
היי מיכי
קיוויתי ששוטטות על חומות עכו והתבוננות בים תעניק לי את ההשראה להבין את דבריך:
1. אתה כותב דבר והיפוכו באותו משפט. גם שהם מעדיפים את קדושת הארץ והבעלות עליה על הניסיונות להגיע לשלום וגם שהם חושבים שאין פרטנר. אני מקווה שגם איש שמאל כמוך יכול להבין שמדובר בדבר והיפוכו.
ברם לא הצלחתי!- לדעתי העדפת הדתל"ים את האחיזה בכל א"י נובעת מסולם הערכים שלהם.
בעוד שטענתם שאין פארטנר לשלום מבוססת על התבוננות.
אז למה אתה טוען שזה דבר והיפוכו? או שמא אי הבנתי נובעת מבורותי בלוגיקה?
2] האם אתה מתנגד/דוחה את הצעתי להגדרת החזון כמשאת נפש שמימושה כרוך במאבק ארוך טווח ועיקש על אף מיעוט הסיכויים?- אמנם אין הגדרה זו מופיעה במילונים [גם לא כvision] ובכ"ז בהקשרים שמילה זו מופיעה כיום, הצעתי נראית לי מאד הולמת.
כל טוב
רבי ומורי שליט"א.
גם אם שתי הטענות נובעות ממקורות שונים (סולם ערכים והתבוננות), עדיין יש ביניהן כשלעצמן סתירה: אם אתה אומר שלדעתם אין פרטנר, כי אז חוסר המוכנות שלהם להיכנס לוויתורים לא נובע מהעדפת הארץ על השלום אלא מההערכה שאין סיכוי לשלום. למה לוותר ללא תמורה? ואם ערך הארץ גובר על השלום אז גם אם יש פרטנר הם לא יסכימו לויתורים. לכן זה דבר והיפוכו. האמת היא כמובן שיש כאלה ויש כאלה, ובאמת יש שדוגלים בשתי הטענות גם יחד. להערכתי, רוב מוחלט של תושבי המדינה (כולל הציונות הדתית) מוכנים לויתורים מפליגים אם תשכנע אותם שיש בשביל מה.
היי מיכי
עלי להודות שאני תקוע בדילמה מאד קשה: לך יש "קבלות" על בקיאותך בלוגיקה,ולי אין!
ובכ"ז אינני חושב שזהו פגם של חוסר הבנה מצדי על שאינני מקבל את טענתך שאני טוען דבר והיפוכו. לענ"ד – ההכרה "שאין פארטנר" היא "טענה משלימה " ואיני יכול לקבל את דעתך שהיא סותרת..
אתן כאן דוגמה טריוויאלית למה שנראה לי טענה סותרת:
נניח שמחנה x אומר שהוא רוצה לשלוט בכל א"י המערבית חוץ מהשטח שבין ים תיכון והירדן, ובהמשך דרומה בין אמצע ים המלח והערבה עד לסיני…
האם אין זו דוגמה ראויה לדבר והיפוכו?
חוץ מזה- בחיים האמיתיים המצבים בד"כ מורכבים ולא בינאריים. אלא מכל דבר קצת.
כמאמר השיר הידוע:"קצת ומזה וקצת מזה".
כל טוב והמשך יום נעים
אכן זו דוגמה לדבר והיפוכו. אבל לא הבנתי את הקשר של הדוגמה אלינו. גם אצלנו מדובר בדבר והיפוכו. הסברתי לך מדוע אמירתך היא דבר והיפוכו: אם אין פרטנר אין דיון על איזה ערך חשוב יותר השלום או הארץ. אין אפשרות להגיע לשלום. ואם אתה מדבר על היחס בין הערכים אז ההנחה היא שיש פרטנר.
אתה יכול כמובן לטעון שהם לא באמת חושבים שאין פרטנר אלא רק חוששים שאין פרטנר ואז מצרפים טיעונים של ערך הארץ ליטעונים הפרקטיים שאין סיכוי גדול לשלום. אבל אם זה כך, אז שוב לא תוכל להסיק מכאן שערך הארץ גובר על ערך השלום, שכן לדעתם השלום הוא אופציה עם סיכוי קלוש. אם היה שלום ברור ווודאי מול ערך הארץ אולי היו מעדיפים את השלום?
בדבריך הקודמים השמטת את 2 המילים המשמעותיות בעניין זה: אין דיון.
עכשיו הכל מסתדר לי.
ועוד עניין ממזרי:
לא פעם קיימת סיטואציה בה אנשים מקווים שאין פארטנר.
זה מזכיר לי משהו שקראתי לפני המון שנים:
פעם שאלו את זיגמונד פרויד מה יעשה אדם שמתקשה בקבלת הכרעות.
תשובתו היתה- יפיל גורל.
תהו -הכיצד אדם ראציונלי כמוהו מאמין בערך הגורל?!
תשובתו הייתה: אותו אדם שמתקשה בהכרעות יוכל לפי תחושותיו עם הפלת הגורל לדעת מה אכן כדאי לו לעשות.
אני טוען שפרויד [איזו חוצפה מצידי] פיקשש כאן!
האדם שמתקשה בהרכעות גם לא יהיה שלם עד הסוף עם כל תוצאה שיקבל ע"י הגורל!
אם הוויכוח שלך רק עם פרויד אתה לגמרי מסודר. שמעתי על בני סמכא גדולים יותר.
לעצם העניין, אכן לפעמים ההחלטה שאין פרטנר היא החלטה מגמתית. אני לא בטוח שזהו המצב כאן. וגם ההחלטה שיש פרטנר יכולה להיות לא פחות מגמתית כמובן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer