מחלוקת עמיתים כשהעמיתים נפקדים

קראתי את טורו של הרב על מחלוקת עמיתים לפני זמן מה,ואני חושב שהוא מביא תשובה מספקת.
עם זאת,למיטב זכרוני, הרב עוסק רק ביכולת שלנו להאמין בעמדתנו רק כשאנו מצויים במחלוקת עם אדם ששקול לנן ביכולותיו.
אך כיצד אדם יכול להכריע ולברור את תפיסת עולמו במקרים בהם הוא נחות בידע שלו לעומת האחר/ אם עליו לבחור בין שני עמיתים שונים שמתווכחים.
כשאני אומר \"נחות\" אני מתכוון בשני מובנים (שאינם תלויים בהכרח)
1.באינטלגנציה שלו/יכולת ניתוח/ יכולת הסקת מסקנות (ני מניח שהרב מבין למה אני מתכוון,הטרמינולוגיה פחות חשובה) 
2.בידע שלו – בסופו של דבר,החלטות הגיוניות מתבססות על ידע וניסיון בתחום המדובר. אדם לא יכול לרכוש ידע נרחב בכל התחומים,ואפילו במקצתם,במידה שתתן לו יכולת להתעמת עם מומחים בתחום. (לדוגמא שאלות כמו : האם אלוהים קיים? מה הדרך להגיע לאושר? מה התפריט המומלץ לבריאות? האם עונש מוות למחבלים יקטין את כמות הפיגועים? האם מוצא עם ישראל המקראי אינו אלא אוסף של שבטים כנעניים? כל אלו שאלות שעלולות להיות להן השלכות משמעותיות על התפקוד היומיומי של האדם,ועם זאת הוא יוכל להקדיש את כל חייו למחקר מעמיק של שאלה אחת,ולא למצות את התחום).
אשמח אם הרב יסביר כיצד לדעתו אפשר להאמין בשיקול הדעת שלנו,כאר אנחנו בוחרים לתפוס צד במחלוקות כאלו.