משבר לימוד ההלכה בדורינו

שו”תקטגוריה: הלכהמשבר לימוד ההלכה בדורינו
יוסי שאל לפני 2 שבועות

מה דעת הרב, על המאמר המצורף בזה
“משבר לימוד ההלכה בדורינו”
‘הרב דוד דוידוביץ’
בדברי הבאים אני רוצה להתמקד בנקודה המציקה, להרבה לומדים, מדוע ברוב המקומות נעשתה התורה כשתי תורות, ואברכים המבקשים ללמוד את הסוגיא בעיון ולהגיע עד ההלכה למעשה, כמעט ואין מוצאים כוללים או מרביצי תורה שזה דרך לימודם
ובכוללים בימינו או שהלימוד ש”ס בעיון או הלימוד הוא שו”ע והנושאי כלים והלכה למעשה,
וזו היתה הדרך המקובלת וכפי שכותב הרב ואזנר שו”ת שבט הלוי (חלק ב סימן נז)
ועיון התורה ראשית דבר לברר צורתא דשמעתתא מהחל עד כלה ביושר העיון, לפי דרך כל הראשונים שנאמרו שם, ולברר ההבדלים שבין דרכי הראשונים, לנתח בהבנה יסוד של כל אחד מהם, ואחרי ככלות הכל ללמוד אח”כ על כל ענין דברי הד’ חלקי שו”ע השייכים לזה ולאסוקי שמעתתא ולמצות מסקנא אחרונה, וכך הי’ דרכי גאונים הקדמונים, הגרעק”א הח”ס וכל הגדולים וע”כ זה וזה נתקיים בידם והיו מיגעים עצמם על ההילכתא כמו על הסוגיא, ופעם אמר לי גאון ישראל החזון איש זי”ע באחד משיחותיו אתי כי בנעוריו למד הרבה טור וב”י והיו חביריו מלעיגים עליו ואמרו שיהי’ מלמד תינוקות וסיים ואמר ב”ה כי נעשתי מה שנעשתי. עיי”ש באריכות,
בדבריי הבאים אעמוד על שורש הבעיה ועל כך שזו לא ניתנת לפתרון, השורש והסיבה להפרדה זו נובעת משנוי הסגנון ודרך הלימוד לגמרי בדורינו
ולהבין זאת יש להרחיב קצת על גישתם ודרכם של בתי המדרש והישיבות בתקופת האחרונים, שאז היה מקובל שיטת החילוקים, ובדרך זו למדו הן את סוגיות הש”ס והן את השו”ע, ודייקו דיוקים וחידשו תירוצים ואף יש מקומות שהמילים המיותרות דרשו כמין ‘מדרש’ ובשיטה זו נתנו חשיבות רבה מאוד למיקום וסדר הטכני והפורמלי של הדברים, ודקדקו במיקום ובסדר, ומדוע דוקא פה ולא שם וכגון מדוע כתבה המשנה את הלכותיה דייקא בסדר זה ולא אחר, וכן דקדקו מדוע אמר רש”י טעמא מפרש בגמ’ דייקא על קטע זה של המשנה ולא על הקטע האחר וכדומה ועל זה בנוי חידושים והמצאות חריפות בלי שום ביסוס בטקטס וברגע שאדם מדקדק דקדוקים וקושיות הרי מוכרח לחדש חידושים כדי לתרץ הקושיות וצריך להמציא סברות ומהלכים מחודשים בסוגיא,
ובספריהם על הש”ס בולט ביותר דרך זו כגון בספר הצל”ח או דורש לציון שסגנון הקושיות והתירוצים הוא בשיטת החילוקים דוגמא בעלמא לכך עיין בדברי הצל”ח ביצה יד: על הגמ’ ‘רב הונא ורב חסדא; חד אמר: כל הקדרות כולן צריכות מלח, ואין כל הקדרות צריכות תבלין. וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן’, שמקשה שמיותר הלשון ‘כל’ התבלין וז”ל ‘מהו קאמר כאן כל ומה ריבה בלשון כל’ וע”ז בונה חידוש נפלא
ובעמוד הבא כותב בד”ה במוריקא כותב : ומה שימוש הבית בזה, היינו שה”ל לכתוב מוריקא, ועיין באריכות בהקדמתו הנפלאה של ר’ שמואל דוד מונק לספר הצל”ח על שיטת החילוקים של הספר ובתו”ד כותב :
נוכל לראות בספר הזה שלפנינו דרכו של רבינו לדקדק בשינויים קלים ביותר בסוגיא … כמו כן ניתן למצוא דקדוק בתוס’ ששנוי סדר קושיותיהם במסכתא אחת כלפי חברתה
ושיטת החילוקים יסודה משני נקודות הנחה
א. כללי הדיוק בסוגיא כגון מה דאיתא בשל”ה מסכת שבועות פרק נר מצוה
רק דבר זה הוא מצוה, ובו ידבקון ויהיה גם כן חידוד, דהיינו לתרץ בדרכים אמיתיים כל ‘אויש ברענגר’, וכל ‘נירן בערגר’, וכל ‘רעגיר שפורגר’, וכן בתוספות לקשר כל ‘ואם תאמר’ או ‘תימה’ שהוא בלא זאת. דברים כאלה הם בכלל תורת אמת, והם גם כן חידוד.
וכן עיין ווי העמודים עמוד התורה פרק ה
אמנם לא כן עמדי, בודאי אותן שאומרים מקשן ותרצן ורוצים לעייל פילא בקופא דמחטא (כבבא מציעא לח ב), וחושבין הרבה מחשבות במקשן ותרצן, באומרם: התרצן לא הבין המקשן והמקשן לא הבין התרצן,
ב. הלגטימציה והרשות לומר חידושים חריפים ושבודאי אינם אמת – ולא עלו על דעת האמוראים, והראשונים, ובדרך לימוד זו לא נתנו חשיבות יתירה אם אכן לכך התכוון בעל המימרא, וכדברי השל”ה
כה. וענין החילוקים, יהיו בטלים ומבוטלים, ומי יתן שלא היו בעולם. ואף אם יאמר האומר שהוא מגיד קרוב לפשוטו ומגיד הרבה עניינים אמתיים, מכל מקום כשמעורב בו אפילו דבר אחד שאינו אמת, אוסר במשהו, ומי יוכל לשער העון פלילי להפוך דברי אלקים תורת אמת.
ולמרות שלכאורה דרך לימוד החילוקים היה רק בלימוד הישיבה ולא בלימוד הלכה למעשה אך בפועל אדם המורגל לחשוב בסגנון זה בימי בחרותו בישיבה – זה משפיע עליו לכל חייו, ותמיד רואה את הטקטס מבעד לזוית ראיה זו, וכיון שדרך לימוד זה שלטה בכיפה באותם הימים חדרה דרך וסגנון זה אם מעט אם רב לתוך לימוד ההלכה
והב”ח המתייחס לזה, ששיטת החילוקים – הדקדוקים בלשונות השפיעה על התירוצים והרעיונות שנאמרו בסוגיא ובשו”ע, – בהשגתו על דרכו של ר יהושע כץ בעל הדרישה וכו’ ב”ח הקדמה:
לכו נא לחמו בלחמי. ושתו ביין מסכו ואל תפנו אל רהבים ולחם כזבים דלא אהנו להו שטותייהו ושיטתייהו לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי כי המה מעשה חדודים לשון לימודים ציורים וכיורים. והבל פיהם שבושים תש כחם כנשים… כדרכי הקצינים בקצה המחנה להראות אומנות פלפולם כמגדל הפורח באויר בין השמים ובין הארץ. לטהר את השרץ…והנה בזמנינו זה קם הרב החסיד מהר”ר ולק הכהן ז”ל ה”ה עשה חבורי’ על דברי הטורים וניתנו בדפוס שלא כדת כי הרב ז”ל לא חזר ועבר על חבוריו ליתנם בדפוס באותו מצב שהודפסו אחרי מותו כי רובי תורותיו בפלפולו לפרק הקושיות והדקדוקים בלשונות גם כי אינו אמת כי אם ע”ד ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי (ברכות לג ב וש”נ) ולא זו הדרך והעיר שהחזיקו בו הגדולים שלפנינו בחבור ספרים שתצא מהם הוראה לכל ישראל
וכותב נגד הרבה נגד הסמ”ע
סי’ עב ודלא כמהרו”ך סמ”ע ס”ק קיד שכתב בזה דינים שונים לא שערום הראשונים:
סי’ קנד: שוב ראיתי דמהרו”ך סמ”ע ס”ק לד בשלחן ערוך האריך בזה בדברים דחוקים כמעייל פילא בקופא דמחטא גם לא ירד כלל לכל זה שכתבנו עיין שם:
סי’ קפג: והכי נקטינן ודלא כמהרו”ך סמ”ע ס”ק יג דכתב כאן חילוקים שלא במשפט
סימן שפה: ושארי ליה מריה למהרו”ך דרישה ס”א דכתב לחלק בין בהמה ליין חלוק זה לא שערו הראשונים:
וכן מצינו בשו”ת מהר”ם כ”ץ (סימן ב) שכותב לאביו של הש”ך ר’ מאיר כ”ץ:
מה שהאריך מעכ”ת פלפול הן להשיב בענין הגט הן בסוגיא דשמעתא דעירובין. הנה מלבד שאין הפנאי מסכים להשיב על כל פרט ופרט, אלא אפי’ אם היה הפנאי מסכים כבר כתב הריב”ש ז”ל כי דבר כזה הוא בטול ואבוד הזמן להשיב על פלפולים כאלה, כי שערי תירוצים לא ננעלו, ואצ”ל מה שפלפל מכ”ת בגמ’ דגטין, ואין מדרך תשובה לבנות יסוד על פלפולים להוציא מהם הלכה למעשה. ומ”מ לבל יעלה על לבך דברים זרים שאני מואס חלילה בדבריך, אמרתי להשיבך ראשי פרקים.
וכן כותב היד יהודה בהקדמה: וע”פ דדך לימוד הפלפולים נהגו כל הגדולים אבל לא השתמשו בזה לפסק הלכה וגם לא עשו מזה חיבורים אבל אח”כ כאשר נשתלשל דור אחד ור ונתמעטו הלבבות ולא היה בכוחם להכיל בכלי מוחם שני הלימודים יחד – ובדרך הפלפול היו רגילים בזה מילדותם והיה חביב מאוד בעיניהם – התחילו במדינות אשכנז ופולין לחבר חיבורים ע”ד הפלפול ובעבור זה היתה דרך ההלכה רופפת בידם וגם כמה גדולים אשר חיברו ספריהם ע”ד הלכה אבל שיטת לימודיהם ע”ד הפלפול הפריע אותם להוציא הלכה ברורה מדברי קדמונינו ז”ל לפי שכן היה דרכם לפרש גם דברי הקדמונים באופני שיטת הפלפול ולעייל פילא בקופא דמחטא אשר קדמונינו ז”ל לא כיוונו לזה כלל…..ותמהתי על התבואות שור שדרכי הלימודים שלו היה להשיא דברי הקדמונים ז”ל לדעתו ולפרשם בדרך הפלפול…והנה נמצא כעת כמה ספרי אחרונים אשר דבריהם נאמרו גם בדבר הלכה ע”ד הפלפול ורבים יטעו לפסוק הלכה מהם… והלבושי שרד סבר שגם מדרך הפלפול יכולין להוציא הלכה ברורה, עכ”ד
אך בדורינו השתנה כבר דרך הלימוד – ואין בנמצא הלומד בשיטת החילוקים וכבר רבינו הגר”א הרחיק דרך לימוד זה, ובתיאור דרך הלימוד של ישיבת ולוז’ין כותב תלמיד הישיבה מיכה יוסף ברדיצבסקי: ‘וכלל גדול בחקי הלמוד אשר בישיבה זאת, כי העיקר הוא הלמוד האיכיי, לא הכמיי, כלומר: החובה על כל לומד להעמיק חקור אחר שיטת כל תנא או אמורא בכל מקצוע ומקצוע, ולבאר את כל המימרות אשר המה כסתירות להשיטות, ולחפש אחרי הסבות שבעבורם המה פרטים יוצאים מן הכלל. אבל הלמוד הכמיי המשקיף על שטחי המימרות ודורש תלי תלין על חסר ויתיר אינו נוהג שם כל עיקר, ולכן לא ילמד שם “מהרש”א” “מהר”ם” “מהר”ם שיף”. הקושיות והתימות הרגילים שם המה אך הסתירות ממימרא למימרא’.
והמטרה בזמנינו להגיע לעומק הפשט, אם זה שיטת בריסק או תלמידי החזו”א או שאר פוסקי דורינו הגרי”ש אלישיב והגרש”ז וכן השבט הלוי לדוגמא שכל חידושיו בנויים על דרך הפשט ועומק השכל-הסברא הישרה ואף בדור הקודם המשנ”ב בביאוה”ל ג”כ הולך בדרך הפשט וראה את דבריו הנחרצים של גאון דורינו החזון איש זי”ע במכתבו הנדפס סוף אבי העזרי חגיגה:
‘כשם שהעמיקו מחתימי התלמוד בעיקרי ההלכות כך העמיקו בלשונם ובעריכת הדברים לפני הדורות הבאים כי כן הוא מדת החכמה ומדת החכמים, ולא יתכן שיסתמו בדבר שא”א להבין וכ”ש שיאמרו במאמר אחרת מהמכוון.. ואם באנו להעמיס בדבריהם רמזים יתר על המידה לא נשאר בידינו כלום’.
ובדורנו כבר נשתקע לגמרי כל זכר לדרך לימוד בשיטת החילוקים,
ולכן בוגרי הישיבות הק’ שדרך הלימוד המקובל הוא לימוד הסוגיא ועם פירושי הראשונים ונתוח דבריהם מה היסוד של כל אחד בדרך רבותינו לבית בריסק, ועכ”פ המטרה להבין בפשטות את גדרי הסוגיא ודעות הראשונים,
וכשמגיעים ללימוד השו”ע והאחרונים הרי פוגשים עולם ודרך אחרת לגמרי
ההתמקדות הוא בדברים צדדים כמו בלשונות המחבר והרמ”א וכן הקושיות הם בסגנון שונה והתירוצים הם סברות והמצאות מחודשים, בלי שום מקור ותוך התעלמות מנתוח הסוגיא עם הראשונים וכסגנון שיטת החילוקים,
ולכן הלומד הגמרא והראשונים על אתר הרבה פעמים נשאר במבוכה כי רואה עולם חדש ממה שלמד מקודם במקור הסוגיא,
אמנם יש אחרונים שכן הולכים בדרך הלימוד המקובל כגון הגר”א והפרי חדש הצמודים לפשט ודברי הראשונים, ואך רוב האחרונים שדרך לימודם הוא אחרת לגמרי מהמקובל בדורינו,
וזה הסיבה שהיום יש הפרדה בין לימוד העיון ובין לימוד ההלכה,
וכמעט בלתי אפשרי לשלב זאת כי הרוצה ללמוד משורש הסוגיא בעיון עד מפרשי השו”ע הרי נתקל בקושי לתפוס ולהשיג בשכלו את דרכיהם של מפרשי השו”ע, וקשה לו להתחבר לסגנונם ולמהלכים של הבית יוסף והרמ”א והט”ז והש”ך
ואף אדם בעל יושר פנימי, מבין שא”א להסביר דברי האחרונים בדרך הלימוד המקובלת בזמנינו כי איך יתרץ ט”ז עם דרך בריסק וכי שייך להסביר ש”ך מפולפל עם דרך הפשט,
 
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

אם יש שאלה קונקרטית אתה מוזמן להעלותה.

השאר תגובה