מתעסק

קצת קשה לי ההצעה שלך וזאת משום שיש הבדל בין שוגג ששם ברור שמדובר ברשלנות לבין מתעסק. שוגג זה אי שימת לב לדין ושם מובן שנדרש מהאדם להיות בכוננות ולשים לב לדינים הרלוונטים לסיטואציות בהם הוא נמצא, אך לגבי מתעסק נשמע לי כלל לא סביר לדרוש מהאדם להיות בכוננות מתמדת לכל פרט בחייו

השאלה מה בין שוגג למתעסק היא שאלה קשה מאד, ובמפרשים יש מבוכה רבה לגביה. אבל גם במתעסק יש ממד של רשלנות. אתה הולך ליד צמחים בשבת ויכול לתלוש מהם תוך כדי הילוכך. ברור שאתה יכול גם להיזהר אם תהיה מודע. זו לא כוננות מתמדת לכל פרט בחייך, אלא זהירות בהלכות שבת במקום ובזמן מסוימים שבהם יש חשש לאיסור. לא נורא בכלל. אבל כאמור אני נוטה לדעה שזה באמת מותר.

הערת הבהרה: בניגוד לדבריך, שוגג הוא גם אי שימת לב למציאות ולא רק לדין. ראה משנת שבת פ' כלל גדול.

לגבי תמיהתך על רע"א, נראה לי שאפשר לבאר נושא זה בעזרת אחת החקירות של הצפנת פענח בשו"ת. הוא חוקר ומנסה לדייק מדברי חז"ל האם מצוות צריכות להיעשות או שיעשו אותם. בדומה לכך לגבי חילול שבת, האם החילול נקבע לפי האדם שלגביו המצב מותר לגמרי ואין לו בעיה איתו או האם יש בעיה מהותית בעצם המעשה, בעיה שעשויה להשליך תוצאה בחזרה לאדם עצמו.

החקירות הללו תמיד נראות לי מפוקפקות. בטח בניסוח גורף. אבל בכל אופן מדובר על איסור דרבנן, ולכן זה לא נראה לי רלוונטי.

ראשית, רעק"א עצמו מחלק בין דיני שבת ובין שאר איסורים, שבשבת אין איסור כשמתעסק היות ו'מלאכת מחשבת אסרה תורה'.
שנית, הסברא מאוד פשוטה: גם אם הגברא לא עשה עבירה, בכ"ז הוא פגע בחפצא דאיסורא (ואפי' לדברי הרב שאפיקרוס לא עובר באיסורים, כאן יש לו משמעות של איסור)

כאן ברור שהוא לא פגע בחפצא של איסורא משום שמדאורייתא זה מותר. כל הדיון הוא למה חכמים יצרו רובד נוסף.

המשך: זה שהדבר נחשב חפצא של איסורא במקומות אחרים לא אומר שגם בשבת זה נחשב חפצא של איסורא אלא שלא חייבים עליו וזאת משום שהסיבה שבשבת לא עוברים עליו זה כי איסורי שבת שונים באופן מהותי ולא שייך שמתעסק יהיה חפצא של איסורא בשבת