נייר עמדה של מכון משפטי ארץ על הכרעה במחלוקות‎

שו”תקטגוריה: מטא הלכהנייר עמדה של מכון משפטי ארץ על הכרעה במחלוקות‎
ע' שאל לפני 6 חודשים

מצורף, התקציר למטה
נשמח לשמוע הערות
א.    תקציר

  1. מאז ביטול הסנהדרין אין מוסד שמוסמך להכריע מחלוקות עבור כלל ישראל.
  2. הש”ך פסק כי במקרה של מחלוקת, אין אפשרות להוציא ממון מיד המוחזק (קים לי), גם אם רוב הפוסקים נקטו בדעה שניתן להוציא ממנו ממון.[1] דעתו של הש”ך התקבלה על ידי רוב הפוסקים, גם אם במגבלות מסוימות.[2]
  3. גדולי ישראל כתבו כי יש לפעול להרחבת האפשרות להכריע במחלוקות לצורך קיומו ויישומו של משפט התורה.[3]
  4. הצדדים יכולים להסמיך את בית הדין להכריע במחלוקות,[4] וכך ראוי שייכתב בהסכם הבוררות.
  5. על בסיס הסכמת הצדדים מן הראוי להחיל הלכה אחת על כל הנידונים בפניו ללא קשר למוצאם ולעדתם.[5]
  6. על סמך הסכמה זו יכול בית הדין להכריע במחלוקות על פי שיקול דעתו,[6] ובמסגרת זו יוכל לשקול הכרעה על פי הכללים הבאים:

א.      הכרעה על פי רוב דעות הפוסקים. [7]
ב.      הכרעה על פי מנהג בתי הדין. [8]
ג.       הכרעה על פי מנהג המדינה. [9]
ד.      הכרעה על פי חוק המדינה במקרה בו הוא זהה לאחת הדעות בהלכה. [10]
 
[1] ש”ך, קונטרס תקפו כהן.
[2] כגון פרשני קונטרס תקפו כהן: אורים ותומים ונתיבות המשפט, וכן כנסת הגדולה, הגהות בית יוסף, חו”מ כה, כללי הקים לי; חשק שלמה, כללי קים לי; ארח משפט (חזן), כה, כללי קים לי; ועוד.
[3] אורים ותומים על תקפו כהן, סימן קכג-רכד; שו”ת הלכות קטנות א, קפב; הריא”ה הרצוג, תחוקה לישראל ע”פ התורה ב, עמ’ 137-138. לעומת זאת, הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר א, דברי פתיחה אות יא) סבר שיש ליישם את דין “קים לי” באופן רחב ביותר.
[4] שו”ת דרכי נועם חלק חושן משפט, טו.
[5] הרב רצון ערוסי, “התחשבות בטענת ‘קים לי’ בבתי הדין לממונות”, אמונת עתיך 122, עמ’ 96.
[6] רמ”א חו”מ כה, ב.
[7] שו”ת רדב”ז ד, קטז (אלף קפז).
[8] שו”ת דרכי נועם חו”מ טו; חשק שלמה, כללי קים לי אות צד.
[9] ש”ך חו”מ ס, יב.
[10] שו”ת מהרש”ם ה, מה. משפט שלום, קצד ד”ה כלל; הריא”ה הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה, ב, עמ’ 72.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 חודשים

שלום רב.
יישר כוח. דברים נחוצים וחשובים. עברתי במהירות בין בתרי הדברים, ונקודה יסודית אחת הפריעה לי.
אין כאן דגש מספיק (זה מוזכר אגב אורחא וזהו) על המכניזם הכי יסודי והגיוני שלא תלוי בכלום ולא דורש הסכמה או כל דבר אחר. הפתרון המתבקש הוא ללכת אחרי דעת הדיינים שיושבים בדין. בדיון אתם עוברים מיד לדיני ספיקות ושואלים כיצד לנהוג. אבל אם לדיינים יש עמדה משלהם לא חלים עליהם דיני ספיקות, ועליהם לפסוק כפי מה שנראה להם. דיני ספיקות חלים רק היכא שאנחנו נמצאים בספק, ואז יש לבחון הליכה אחר מנהג, רוב, דיני ספיקות, קים לי וכדומה. כאותו סיפור ידוע על ר”י אייבשיץ והכומר שכשאני יודע את האמת אין דין ללכת אחרי הרוב. זהו שיבוש בעיניי, כמובן מאד נפוץ.  גם האמירות על קים לי ושאין רשות לדיין לעשות מה שירצה, הכוונה למה שירצה ולא למה שהוא חושב כאמת (אם הוא בר הכי). וידועים דברי תוס’ ב”ב סב ע”ב ועוד, והדברים עתיקים. לזה לא צריך מנהגים ולא קבלו עלייהו ולא שום דבר אחר.
כמובן שברקע הדברים קיים החשש של הדיינים שאינם ראויים (כמנהג מקומותינו וזמננו), ואז כפי שכתב הרמ”א אין להם רשות להכריע. אבל זו רעה חולה. דיין שסבור כי אינו ראוי אל ישב בדין. אם הוא נבחר כדיין הוא אמור להיות ראוי להכריע בדעתו שלו. ללא החשש המעוות הזה (צניעות שלא במקומה. היא יוצרת את כל הבעיה שבה דנים כאן), השאלה העקרונית עליה בא המסמך לענות כמעט לא קיימת.
אין צורך לציין שהצעה (?!) זו כמובן מובילה לחוסר אחידות ווודאות משפטית (כי כל הרכב עושה לפי דעתו), אבל גם רוב הפתרונות שניתנו כאן (ובפרט קבלו עלייהו) הם כאלה. לכן דבריי נאמרים בהנחה שלא נשיג אחידות כזאת כי אין מוסד עליון וסמכותי וכו’.
והנלענ”ד כתבתי.

השאר תגובה