נפקא מינה להותרה ודחויה‎

שלום הרב מיכי
מה שלומך?
 
שמעתי הערב את השיעור של יום שני. כשדיברת על שבת הותרה או דחויה אצל פיקוח נפש הבאת את הנפקא מינה שמציעים אם צריך תשובה או לא ודחית אותה לגמרי, ובצדק.
נראה לי שאפשר להציע נפקא מינה קרובה אבל לא זהה- האם צריך כפרה על חילול שבת. כפרה זה מושג שמתייחס לטומאה שנוצרת ממעשה עבירה. אם אומרים הותרה, אין כאן מעשה בעייתי, אין טומאה ואין צורך בכפרה. אבל אם אומרים רק דחויה, אזי יש מחיר לדחיה, הטומאה היוצאת מחילול שבת, ולמרות שאתה צדיק שהצלת נפש, ועשית בדיוק מה שהיה צריך לעשות, וכך תעשה פעם הבאה, עם כל זה המעשה הוא עדיין חילול שבת וצריך כפרה. 
נראה לי שזו כמעט ההגדרה עצמה של החקירה.
נראה לי שכוותי מובנת, ובכל זאת יש משל שאני תמיד חושב עליו בהקשר של חפצא וגברא שנראה לי מסביר את העניין גם כאן. תרופות זה דבר לא בריא. אדם חולה לא עלינו, הוא חייב לקחת את התרופות שיצילו את חייו, אבל כשהוא יבריא נציע לו לקחת מעכשיו הרבה פחות תרופות, לנקות את הגוף וכדו'. 
לעומת זאת אם אדם עבר באדום בגלל שמיהר מאוד לבית חולים, כיון שאיסור נסיעה באדום הוא הסכמי-שרירותי, בעייתי במקרה ולא בעייתי בעצם, או במילים אחרות- בגברא ולא בחפצא. 
נראה שהנפקא מינה הזו נכונה גם בשעלת הותרה או דחיה.
 
מה דעתך על הנפקא מינה הזו?
לילה טוב