נשמה ומוסר

הטענה היא שכדי לזהות מה טוב ומה רע יש לראות באידאת המוסר לא כן?
מה הקשר לתוקף??

כדי לזהות מה טוב ומה רע מתבוננים, והטוב והרע מקבלים את תוקפם מכוח מי שחוקק זאת. ראה מחברת רביעית.

לא מצאתי שם הסבר.
אכן הרב מאריך שלא ניתן לדעת מהו טוב ומהו רע ללא מקור חיצוני (שאיתו אני מסכים)
ומשם קופץ למסקנה שצריך מישהו שיתן להם את תוקפם.

אך השאלה שלי היא מדוע לא ניתן לומר שהמוסר הוא כמו ספר חוקים קדמון? (במקום לטעון שזהו זקוק לחיקוק). לא ראיתי שם התייחסות לדבר

ניסיתי לפענח את המסר מהמוצפן בכתב החידה הזה. מה עוזר לך ספר חוקים קדמון? מה תוקפו? בגלל שהוא קדמון הוא מחייב? מה פשר הפלפול הזה?

הוא רוצה לומר שיש רק ראיה שיש מוסר .התוקף שלו הוא חלק ממה שרואים(אחרת הוא לא היה מוסר אלא משהוא אחר.אסתטיקה נניח).ההיסק מפה על קיום יישות הוא לא הכרחי.

אם רואים משהו זה סימן שיש מה לראות, כלומר שביסוד המוסר קיימת יישות. והקדמות שלה ודאי אינה רלוונטית בשום צורה לדיון.

סוף סוף בין אם מאחורי החוק עומד מחוקק או חוק קדמון, מי שמקבל עליו את עול החוק זהו האדם. ועל כן מדוע עדיף להניח שקיים מאחורי החוק מחוקק?

ברור שאם אתה מקבל אז קיבלת. השאלה למה לקבל והאם סביר לשפוט את מי שלא מקבל. אתה יכול לקבל על עצמך את חוקי איגוד מצחצחי הנעליים של הודו-סין אם אתה רוצה. אבל למוסר אמורה להיות הצדקה או תוקף. זו לא קבלה שרירותית. כל זה הוסבר במחברת הרביעית.

וכיצד אותו דמות מיסתורית נותנת יותר תוקף מאשר מחוקקי תקנות איגוד נעלי הודו-סין?

מילא אם אותו דמות שנתה את המוסר הייתה גם בוראת את העולם נו שויין…
אבל סתם דמות מיסתורית שצצה משום מקום והתחילה לכתוב מה טוב ומה רע? אליה צריך להקשיב?!
אבל לעומת זאת באיגוד הנעליים, רבבות דרבבות של מצחצחי נעליים קיבלו את הסמכות הבלעדית למחוקקי ניו דלהי – בייג'ינג שעמלו בכתיבת החוקים .
אז נכון שיום אחד שציבור מצחצחי הנעליים יכולים לקום ולהפנות את עורפם למחוקקים ולחוקים, אך כל עוד שההמון לא עשה זאת, היחיד כפוף לכך מקבלת ההמון.

אבל המוסר? ראוי היה לדעת מיהו אותו אלמוני שכתב זאת. בסתמא כל עוד איננו מי שברא את העולם מי יחשיבהו כנותן תוקף גדול מדיי?!? ועל כן גם חיוב המוסר מגיע מקבלת ההמון! לחוקי המחוקק המוסרי האלמוני פלוני הנ"ל. (אז אכן זה בתפר בין מוסר סובייקטיבי-לאומי לאובייקטיבי, באמת ספר המוסר קיים במציאות, אך החיוב שלי אליו מגיע מכך שההמון קיבל על עצמו את זה).

אבל דבריי הנ"ל לחלוטין לא משתמעים מדברי הרב. אשמח שהרב יאיר מה דעתו בעניין זה? מי הוא אותו מחוקק אלמוני אשר נשמע בקולו לקיים את דברי המוסר? סתם אחד מדעמחה' דלעילא? או שמא אכן אחד מדנכבדי דרקיעא…
וכבר פרעה שאל שאלה דומה – כל עוד לא ידוע לנו מיהו אותו מחוקק, גם אם אכן הוא קיים אין סיבה להקשיב לו בסתמא:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה–מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ…" (רק לאחר האותות והמפותים שרואים שה' הוא בורא העולם אז יש כבר מקום לשמוע)

תגיד אתה מה נותן את התוקף. כפי שהסברתי במחברת הרביעית, הטיעון פונה למי שחושב שיש תוקף לחוקי המוסר. אם אתה חושב שלא – אז הטיעון לא רלוונטי לגביך. אבל אם יש תוקף אז בהכרח יש משהו שנותן את התוקף. הכל מוסבר במחברת ואיני רואה טעם להמשיך כאן במה שפירטתי שם.

טענתי פה היא מאוד ברורה גם אם נניח אני רואה תוקף במוסר.
האם די לי להניח שקיים יישות פלונית אלמונית שחוקקה זאת? או שאני חייב להניח שהוא גם ברא את העולם עולם. זהו שאלתי.
כי אם אני אומר שזה סתם מישהו מה הוא נותן לי תוקף? וכי מושל מחוז סיני יכול לומר לי מה לעשות!?! אלא בוודאי זה דמות משמעותית יותר. כמו מישהו שבורא את העולם.

האם הרב מסכים עם זה או שלאו דווקא? (והמחוקק המוסרי יכול להיות כל דהוא, גם מעמח'ה דלעילא…)

אתה מצהיר שיש לך טענה ברורה ואז מביא שאלה.
כפי שכתבתי, הדיון ריק מתוכן. במטותא מינך שאל את עצמך, אם אתה רואה תוקף למוסר מה לדעתך נותן לו את התוקף שלו? זה הכל. אם אתה רוצה שהוא יברא את העולם – לבריאות. ואם לא – גם טוב. מה זה קשור לדיון ולטיעון? אם יש תוקף חייב להיות משהו או מישהו שנותן לו את התוקף. זה הכל.