סברת החלוקה בדין שכירת פועלים

ציטוט מהספר (משפטי החושן על שו"ע חושן משפט, עמ' ו):

"דעת רבים מהפוסקים, שאם פסק שכר עם אחד עבור שימנע עצמו מעשיית פעולה מסוימת, אע"פ שיש לו ריוח ותועלת מזה שמנע השני מעצמו מפעולה זו, אין בזה משום 'שכירות פועלים', ופטור בעה"ב מלשלם לפועל. שאין שכירות פועלים אלא כששוכרו לעות פעולה מסויימת ב'קום ועשה', אבל על מניעת פעולה כגון שאמר לו שם לא ילך לאסיפה פלונית יקבל כך וכך בשכרו אינו חייב לשלום לו, אלא אם כן התחייב לו בקנין סודר.

ויש מי שחולק בזה [מנחת פתיים סי' קעו, ועי' בשו"ת דבר יהושע ח"ו סי' ט"ז ועוד]. ויש מדייני זמננו שכתבו, שאם מתנה עם חבירו שישב במקום פלןוני, כיון שמגבילו שיהיה במקום מסוים הוי כשכירות פועלים ב'קום ועשה' ולכולי עלמא יש בזה משום 'שכירות פועלים' [פתחי חושן פ"ח הערה ג'. תשובות והנהגות, ג, סי' ת"ע אות ס]".

כל דבריי בעינם

כלומר, אתה לא מקבל את החילוק?
טוען שהחילוק נעוץ בתוחלת החוזה? ואם כן, מה הסברא לכך שהחוזה נעוץ בכלי העבודה, ולא במשמעות של עצם תוכן הפעילות?

לא מקבל אלא אם כוונתו לחילוק שלי. לא לגמרי ברורה לי כוונתו.
את שאלתך לא הבנתי. אמרתי שלדעתי אין הבדל מה אתה נדרש לעשות כל עוד סיכמתם את העבודה והשכר. למה שיהיה חילוק?