סיפורי המקרא

אם כי הרמב"ם ואחרים חשבו שמראש כוונת הכותב (=הקב"ה) הייתה שאלו סיפורים אלגוריים.

ברור. אגב, ככל שאני זוכר הרמב"ם דיבר על חלומות (כמו ביקור המלאכים) ולא על אלגוריות. האלגוריסטים הרחיבו את תפיסתו (וכידוע חטפו על כך חרם מהרשב"א).
לגבי אגדות חז"ל הרמב"ם ביטא תפיסה אלגוריסטית (בהקדמתו למשנה).

אך משום שעוסקים בכוונת הכותב אז רק בדברים שניתן להבין בשכל שהם חלום כמו נבואות אתון וראיית מלאכים נאמר עליהם שהם חלום. אבל שלושת האבות ושנים עשר השבטים, עשרת המכות, מספר בני ישראל בצאתם ממצרים, זמן ההליכה במדבר, צורת המשכן וחומריו, ועוד שלל פרטים טכניים, כולם מתפרשים בכל המסורת המקובלת (כלומר לאפוקי חריגים שנדחו בתקיפות) פירוש דווקני ומדוקדק.
לכן לדוגמה אם יתגלה באופן ברור שעצי שיטים שאותם התורה מתארת במשכן לא היו קיימים בתקופה ההיא אז זאת תהיה הפרכה של אמיתות התורה לפי כל החכמים המקובלים, ולכל ישראל יהיה מותר לבשל גדי בחלב אמו. אם וכאשר יתחולל גילוי משונה כזה אז אמנם יהיה ניתן להציע גישה מרוככת יותר ביחס לעובדות ולנספחים לתורה אבל תהיה בו חריגה דרמטית ועצומה מהמקובל בכל העם אלפי שנים.

לבן הארמי דיבר עברית? שכם וחמור דיברו עברית? פרעה דיבר עברית? זקני מאוב ומדין ובלק ובלעם כולם דיברו עברית? על פי המסופר בתורה כן.
ואידך זיל גמור.

א. זה תרגום דבריהם, מה הבעיה?
ב. תוכל לפרש יותר את רמזיך? להיכן ללכת ומה ללמוד שם

אתה מוזמן לכתוב תורה חדשה לפי איך שנוח לך אבל בתורה שלנו כתוב שזה מה שהם אמרו לא כתוב שזה תרגום של מה שהם אמרו.

ומה כבודו מסיק מזה?

הפוסק האחרון, אנשי העיר שכם בהחלט דיברו עברית. הרי כנענית ועברית הן שפה אחת ודברים אחדים.
גם מואבית (בלק) היא למעשה דיאלקט של כנענית/עברית, אם תקרא את הכתובת המואבית על מצבת מישע תבין את כל הטקסט בקלי-קלות, כגון (בתוספת ניקוד): "וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה עַל יִשְרָאֵל. וַאֶהֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲזֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן וּגְבָרֹת וְגֻרֹת וּרְחָמֹת, כִּי לְעַשְׁתָר כְּמֹש הֶחֱרַמְתִהָ".

״והמליץ בינותם״, ״ דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית״, ״וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים."(דברים, ב', י'-י"א). "והָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים״, נראה שברור שהתנך מתרגם באופן אוטומטי את השיח הכללי ורק שיש צורך בהתייחסות ספציפית לשפה המדוברת בפועל, מביאים אותה.

בסדר. נניח ובשכם דברו עברית. ונניח שכשזקני מואב פנו לזקני מדיין זה היה בעברית ובאותו ניב שמופיע בתורה. ונמשיך להניח כל מה שהדימיון רוצה להניח. עדיין השאלה שנותרת היא:
האם התורה היא דברי שכם בן חמור או דברי אלוהים? כי אם התורה היא דברי שכם בן חמור אז אפשר להוסיף לתורה גם את דברי נאסרללה וחומייני ולומר שאלו דברי אלוהים.

האם גישת החרם של הרשב"א היה מוצדק לטעמך?
תודה לרב על המענה

עקרונית איני מקבל חרמות על תפיסות בכלל. בוודאי לא איסורים על פילוסופיה, בלי קשר למסקנות שאליהן מגיעים. אבל החרם של הרשב"א היה על עיסוק בפילוסופיה עד גיל 25, וזה לא בלתי קביל לחלוטין. ועדיין לדעתי אין מקום לחרמות כאלה. אדם יכול תמיד לגבש עמדה.

אז איך תתמודד עם הטענה שהיהדות והמסורת אמורות לכאורה לשמר את עצמן כלפי ביקורת, דווקא ע"י חרמות ונידויים ופניה אל הסמכות, במקום התמודדות עניינית במגמה כנה לחקר האמת?

האם ההיסטוריה וההלכה היהודית אינן סותרות, לכאורה, את עמדתך כעמדה תורנית-לגיטימית?

לא הבנתי את השאלה. כתבתי שאיני מסכים לחרמות. איך אתמודד עם אלו שכן מטילים אותם? לא אסכים עמם.

בס"ד יום העצמאות תשא"ף

לשא"י – שלום רב,

היהדות, הנפגשת תדיר עם דיעות והשקפות שונות – נמצאת בהתלבטות מתמדת בין גישתו של החכם מכל אדם שאמר 'איתי א-ל ואוכל', אוכל להתמודד בהצלחה עם דיעות מחודשות, להתמודד איתם עניינית ולבור מתוכן את 'האוכל מתוך הפסולת'..

'הצד השני של המטבע', הוא החשש של שמעון (ולוי) מפני ההתחברות של עם ישראל אל אנשי שכם המוכנים להתגייר לשם אישות. שמעון ולוי חוששים מפני 'הגיס החדש' שמא במקום להיות מושפע לטובה מדרכו של יעקב – עלול שכם להשפיע לרעה 'הכזונה יעשה את אחותנו?'.

והמקרא מציג את הסיכון בשתי הדרכים. הפתיחות של איתיאל, הביאה את החכם מכל אדם למצב ש'נשיו הטו את ליבו'. והקנאות של שמעון, הביאה למצב שהוא נלחם בחמת זעם גם באחיו יוסף,, בחשד שווא שהוא פועל ממניעים אגואיסטיים ושדרכו תביא להתפוררות בית יעקב.

'שביל הזהב' הוא למצוא את האיזון הנכון בין הפתיחות לבין החשש ממנה. וכפי שדרש הראי"ה קוק בפתיחת הוניברסיטה העברית (מובא ב'מאמרי הראי"ה'), את הפסוק: 'אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כבוד גויים יבוא לך'. מחד צריך להיות 'ורחב לבבך' לקבל רעיונות חדשים מהתרבות העולמית, ומאידך צריך גם 'ופחד' מהחשש להיגרר ולהיסחף מתוך נחיתות והתבטלות אחרי כל 'טרנד' חולף.

דרך של פתיחות זהירה מציע הרשב"א, להתמלא קודם כל בידע במקורות היהדות ממקוריהיה העצמיים, המקראות ודברי חז"ל ופירושיהם של הראשונים והאחרונים. ורק אחרי שמילא אדם את כריסו ממקורות היהדות – ייפתח גם להגות הכללית בגיל מבוגר יותר, כאשר יש בו בגרות ובשלות, ידע וכלים להתמודד ללא נחיתות עם השאלות שההגות הכללית מעלה. שאלות שמי שלמד ביסודיות את המקורות היהודיים -נוכח לדעת שחכמינו עסקו בהן ונתנו להן מענה הולם.

ידועה הבדיחה על היהודי שנעשה אפיקורוס מצ'ולנט. כל שבת אחרי הצ'ולנט היה עולה למיטה עם פירושי האברבנאל, המציג בכל פרק עשרות שאלות ובסופן מציע הסבר המיישב את כולן. אך אחרי הצ'ולנט היה היהודי נרדם באמצע השאלות ולא הגיע מעולם אל התשובות.

את מקורות היהדות צריך ללמוד מתוך סבלנות ויישוב הדעת. רק בלימודם היסודי – נחשפים לכל השאלות, אך גם מוצאים את התשופות.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

בס"ד ד' באייר תשא"ף

כבר עמד המשפטן פרופ' דניאל פרידמן (במאמרו 'וזכרת כי עבד היית', באתר 'דעת') על ייחודו של המקרא ביחס לספרות ההיסטוריוגרפית של המזרח הקדום, שהמקרא הוא היחיד שאינו רק מאדיר את שמם של גיבוריו, אלא גם חושף ומבקר את חולשותיהם וכשליהם. שום היסטוריוגרף קדום לא היה מצייו שמוצאו של עמו הוא מעבדים!

אינדיקציה נוספת לאמינות סיפורי המקרא היא שהם נשמרו ע"י עם שכמעט לכל אורך ההיסטוריה היה מפוצל למשבטים וממלכות יריבות, ובהמשך נפוץ לכל קצווי תבל, ובכל זאת שמרו כל נפוצות העם על תורה זהה, שבה מחזיקים כל תפוצות העם. אפילו השומרונים שהגיעו לממלכת ישראל אחרי גלותה לאשור – מחזיקים באותו נוסח של התורה בשינויים קלים בלבד.

הנצרות והאיסלאם שהופצו ע"י מעצמות כובשות ששלטו על ארצות רבות היתה האפשרות להשליט את אמונתן בכוח השלטון המרכזי על אוכלוסיות נרחבות. ליהדות לא היה כמעט אף פעם שלטון מרכזי חזק. ברור איפוא שהתורה 'מומצאת' לא יכלה להיות מופצת ומתקבלת בכל תפוצותיו של עם דעתן וביקורתי, אלא אם כן התאימה למסורת אחידה משותפת מימות יציאת מצרים.

בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

האם יש כללים/סימנים שבאמצעותם ניתן להבחין בין אלגוריה לאירוע היסטורי בתורה? למשל, האם תחשיב את סיפור מעמד הר סיני כאלגוריה? אם לא, מדוע?

אין לי קריטריון מקיף. זו שאלה של התרשמות. ככל שהאירוע יותר מוזר ולא סביר שהו אריאלי אני איטה לראות בו אלגוריה. לגבי מעמד הר סיני, אם זו אלגוריה אז לא הייתה התגלות ולא היה מעמד, וכל התורה מאבדת את משמעותה. אם כל המחויבות שלי מבוססת על חוזה שנחתם במעמד ההוא ולא היה מעמד, מה נשאר?