סמכות חכמים

אני ארחיב את השאלה השניה או אולי אדייק, כפי שאני מבין את שיטת הרב, הרב לא מרחיב את הסמכות החז"לית לאחרונים ואפילו לא הראשונים, והטיעון שהציבור לא קיבל את הראשונים לא נכון, הציבור לא קיבל ראשון מסוים כשיש ראשון אחר שסותר אותו, בדיוק כמו שהראשונים החליטו כאיזו דעה לפסוק בגמרא, אך מנין הסמכות לחלוק על ראשון ללא מקור ראשוני.

לא נכון. אחרונים חולקים על ראשונים גם בלי למצוא שיטת ראשונים אחרת. נכון שממעטים בכך כי לדבריהם יש משקל. גם אני נותן להם משקל.

אני אכן מכיר אחרונים שחלקו על ראשונים מסויימים (החזו"א בפסיקותיו, ר משה פיינשטיין, הקצות וכו'), אך מה אם מצב של קונצנזוס הראשונים והאחרונים? האם גם שם אפשר לסטות מהם? מה שונה בין זה לבין לסטות מדברי הגמרא?

גם אם אתה צודק (ואני בכלל לא בטוח), זה שונה בגלל הגמישות. מה פירוש קונצנזוס? כשיש רק ראשון אחד שהתבטא בעניין, זה קונצנזוס? ושלושה? ואולי יש ראשונים אחרים שנעלמו מעינינו? אבל הגמישות הזאת משקפת משהו עמוק יותר. לא באמת יש כאן קבלה. בלשון המשפטנים זה שיקול של משקל, אבל לא מחייב.
אתה יכול לשאול את עצמך מניין למדו אותם אחרונים שהזכרת לעשות זאת? למה שלא יחילו שם את דיני ספיקות (ספיקא דרבוותא)? כי הם עצמם הבינו שזה בידם והם יכולים להחליט כהבנתם.