על היחס לטקסטים קנוניים

שו”תקטגוריה: כלליעל היחס לטקסטים קנוניים
י' שאל לפני 6 שנים

שלום רב
אינני יודע האם יש בידך זמן מיותר אם לאו ולכן אבקש בדרך קצרה ובדרך ארוכה מעט.
אשמח בידע בנושא הבא.
התומים קיצור תקפו כהן קכד’ או קמד’ אינני זוכר בדיוק אומר שלמרות ש”אין ספק” שהשו”ע והרמ”א לא התכוונו לכל מה שפי’ אחריהם בדבריהם מ”מ הכל מאת ה’ עליהם השכיל וכו’ וכו’ ויש מקום לתי’ אף שאינם כוונת הכותב.
האם יש מקורות נוספים לכגון זה על המשנה הגמ’ או הרמב”ם או אחרים… שגם עליהם עשו אוקימתות ותי’ תי’ שבלשון המעטה לא נראה שלזה התכוונו…
האם מצינו שמישהו ידע שהרמב”ם באיגרות חזר בו או פי’ דבריו באופן מסוים ופי’ בכל זאת את דבריו שלא ע”פ מה שפי’ הוא עצמו מתוך אמירה אני מפרש את הספר ואינני מתעניין במה שכתב (הוא עצמו) באיגרת או משהו כזה (שמעתי ממישהו שיש כזה בפמ”ג שחזר בו באיגרת ואעפ”כ מתייחסים למה שכתוב בספר משום שמקבלים את הספר ולא את האיש).
ובאופן ארוך מעט בדיון ההלכתי בכל מקום שיש “קבלו עליהו” (כלשון הכס”מ הל’ ממרים) יהיה צורך מידי בפרשנות ‘מרחיבה’ שהרי כיוון שאתה מחויב לטקסט ויש לך שאלות (בין מסברה בין מסתירות פנימיות ובין מסתירות ממקורות קדומים) כיוון שאינך יכול למחוק את הטקסט ואינך מדבר עם הכותב עצמו אתה נאלץ ליישב בדרכים מחודשות שלא לומר ממוצאות…
וזה הפשר בדברי התומים שאמר תחילה שאין לומר קי”ל כנגד השו”ע והרמ”א ומיד המשיך וכתב שהכל מאת ה’ עליהם השכיל משום שברגע שקבע שמקבלים את השו”ע ורמ”א ולא דוחים אותם אפי’ מחמת קו’ וסתירות אלא בוחרים לקבל אותם ומתוך כך להתחייב לומר תי’ באשר הם מתעוררת השאלה מה המשמעות של הדיון עליהם האם הם באמת חשבו על כל מה שתי’ בהם וכיוון שהתומים אומר באומץ שוודאי שלא, הוא נאלץ לשרבב את הקב”ה לתוך הדיון ההלכתי… ראיתי בהערות שם שגם החת”ס אומר כזאת על השו”ע רציתי מקורות כאלו על ספרים קדומים כגון משנה גמ’ ורמב”ם.
לפי המתבאר בדברי נמצא תופעה כזו רק בספרים שהם קנוניים קודיפיקטוריים (מקווה שכתבתי נכון) כגון רמב”ם ושו”ע ופחות בספרים פרשניים ששם מי שלא נראה בפי’ הסוגיה ידחה מפני דעה אחרת שנראית נכונה יותר ולא יתעורר צורך ליישב את הדעה שנראית לא נכונה.
בכל מקרה פתח פיך בעניין בבקשה

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שלום.
איני מכיר מקורות שכותבים זאת. אבל אני גם לא מבין למה זה חשוב. וכי אם התומים או כל אחד אחר אמר משהו יש בכך לומר שזה נכון? האם יש למישהו תקשורת עם הקב”ה שגילה לו רז זה? אני חושב שזו אכן ההנחה בלימוד המסורתי (וכך כתבתי במאמרי על ההרמנויטיקה, שבינתיים חזרתי בי מהקיצוניות בדברים שם), וכמובן שזה בעיקר ביחס לטקסטים קנוניים.
בשולי דבריי רק אומר שזה שקיבלנו על עצמנו משהו אין זה אומר שאי אפשר לחרוג ממנו. כמו כל כללי ההלכה, גם זה כלל שיש לו חריגים בעת הצורך (אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ). כשיש משהו שברור שאינו נכון אין סיבה לקבל אותו גם אם קיבלנו על עצמנו את מרותו של הטקסט. קיבלנו את מרותו כל עוד לא נאלצנו שלא לקבלה.
מעבר לכך שהכללים בהלכה לא נתפסים כמנדטוריים, כלומר כמשהו קפוא ומחייב אוטומטית, יש לשים לב לעוד נקודה. רא”ו כתב פעם שחז”ל אומרים שכל המבדיל על הכוס הוויין לו בנים זכרים. עינינו הרואות שיש כאלו שלא זכו (החזו”א). האם זה אומר שלא הבדיל על הכוס (גם בהנחה שחז”ל התכוונו ברצינות וגם בהנחה שהם בכלל יכלו לדעת זאת)? הוא מסביר שזהו שיקול אחד מתוך כמה. כך למשל בעוון נדרים בניו של אדם מתים. מה יקרה עם אדם שמבדיל על הכוס ולא זהיר בנדרים? יהיו לו בנים או לא? במאמרי על האוקימתות הסברתי שכך הוא לגבי כל הכללה, כולל חוקי טבע. חוק כזה הוא נכון לגמרי אבל במקביל לו פועלים עוד חוקים שגם הם נכונים לגמרי. במציאות פועלים כלל החוקים, והתוצאה היא מה שיוצא מבין כולם. ואם נחזור לנדון דידן, יש סמכות של התלמוד אבל גם יש סמכות של האמת. ושני הכללים הללו מחייבים לגמרי. ולפעמים כשהם מתנגשים צריך לקבל החלטות קשות ולוותר על אחד מהם. לפעמים נוותר על האמת ולפעמים על הסמכות, תלוי בהשלכות ועוצמת הטעות וכו’.

י' הגיב לפני 6 שנים

אינני מתווכח אתך ומסכים מראש על תוכן כל מה שאמרת אלא שאתה עוסק בתוכן ואני בהיסטוריה.
אני רק מנסה לראות כמה מודעות הייתה לפוסקי הלכה בנושא הזה אני מסכים שאפי’ התומים בטח חלק פעם או פעמיים על שו”ע ורמ”א וכן מצינו חולקים עליהם באחרונים ואחרונים שחלקו על ראשונים ועד הגמ’ ועד בכלל. (ויש כמובן להאריך בזה ואכמ”ל)
אני מנסה רק להבין את המודעות שיש לפוסקי ההלכה למתח בין קבלה (תסכים איתי שיש לה משמעות אף שאיננה ללא חריגים) לבין הקו’ והבעיות שיש לך עם הספר שיצריכו פרשנות מרחיבה אני סבור שיש שלוש אפשרויות להבין את זה או כהתומים (מסכים אתך שזה יומרני משהו) או שנאמר שזו כוונת הכותב החכם שכל מילה ואות הייתה מכוונת לרמז וכו’ (כנ”ל) או שלא אכפת לנו בכלל מכוונת הכותב (שטעה לפי דעתנו) אלא כיוון שהדברים נכנסים (איכשהו כגון באוקימתות רחוקות) במה שכתב הרי אנחנו מקיימים בזה את הקבלה ומיישבים את הקו’ ודיינו למשל במשנה המניח את הכד ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ושואלת הגמ’ שאלה הגיונית איבעי ליה עייוני ומיזל ומכוח זה מתרצת ג’ תי’ או בממלא רה”ר חביות שנו או בקרן זווית שנו או באפילה שנו והנה יוצא שבמקום פטור יוצא לך חייב כמה מדהים איזה מג’ האפשרויות סברו חכמינו והאם יש לך מקורות לזה.

מיכי צוות הגיב לפני 6 שנים

אין לי מקורות. זה כמו לחפש מקורות על עקרון השתנות הטבעים, האם יש שראו בו צורה מנומסת לחלוק על הראשונים. ודאי שהיו, אבל ליבא לפומא לא גליא, ובד”כ לא יכתבו זאת.
אבל לגבי אוקימתות זו דוגמה ממש לא טובה. אוקימתות הן מהלך פרשני הגיוני להפליא, כפי שהסברתי במאמרי באקדמות. ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%AA/

השאר תגובה

Back to top button