על מצפון ועמונה

ע' שלום.
ראשית, מזל טוב לך ולקיבוץ. עלו והצליחו.
שנית, זו תפיסה אזוטרית של התורה והיהדות. הגישה המקובלת היא שבהחלט יש מקום למצפון, אבל הוא בא אחרי ההלכה.
שלישית, אתה שוב נכשל בחשיבה חד צדדית מדיי. אתה מניח משום מה שהדבר הכי חשוב לקב"ה בעולמו הוא השלום וההישמרות מהרס ומריבות. אבל כיצד תסביר את החובה להרוג מחללי שבת או נואפים? כיצד תסביר את האיסור לאכול חזיר ואת רוב ההלכה שלא עוסקת כלל בשמירת העולם ומה שבתוכו? יש בתורה ערכים אחרים, ובתפיסה ההלכתית שמירתם מצדיקה גרימת הרס ומלחמות ומריבות (כמו למשל כיבוש ארץ ישראל שהיא מצווה שמצדיקה הריגה וסיכון חיים).
ומעבר לכל, אתה גם מניח שאם לא היו עושים התנחלויות היה שלום עולמים שורר בינינו לשכנינו. אלו דברי הבל כמובן (במחילה), שהרי לפני 67 ולפני 48 לא היו התנחלויות וככל הידוע לי לא שרר אז שלום. כלומר מעבר להנחות הנורמטיביות והתורניות שלך (שאיני מסכים להן) יש לך גם הנחות עובדתיות (שאי התנחלות תביא שלום) שאיני מסכים להן. המתנחלים חושבים שדווקא ההתנחלות תביא שלום וביטחון.
אם תשאל לדעתי, לא ההתנחלות תביא שלום ולא ההימנעות ממנה. אין עם מי לדבר.
ונקודה אחרונה בקשר ליוסף ואונאת הגוי. אתה מתייחס לערבים שסביבנו כמו סתם גויים, וכך גם חבריך לשמאל. לכן אתם קושרים את היחס אליהם ליחס לכל גוי אחר, ואתם מבקרים את אלו שלא מתייחסים אליהם כראוי (לדעתכם) כגזענים. אבל זוהי טעות. מדובר באויבים ולא בסתם גויים. רוב היחס המפלה כלפי הערבים, גם המוצדק וגם שאינו מוצדק, לא קשור כלל ועיקר לגזענות. זה יחס טבעי לגמרי לאויבים שמנסים להשמידנו כבר מזה מאה שנה.
להתראות
——————————
שואל:
היי  מיכי
מסתבר שהקב"ה אינו  נאיבי,ולכן הוא הבין  שלשם יצירת עם  סגולה  מעם של עבדים  צריך  לגבשו  היטב. מאחר  שלא ניתן  לעשות זאת "פזצטות " ומסעות  אלונקה לעם שלם, אז  טרטרו  אותו עם  אינספור תרגילי  סדר התנהגותיים. 
אני  טופח לעצמי  על הכתף משום  שהבנתי  זאת  בעצמי  ואח"כ  התברר  לי  שכיוונתי  לדעת גדולים .
אבל  כאמור  תכלית  המצוות  הפולחניות  היא  רק  גיבוש  העם והרגלתו לקיים  מצוות  שגם  אם  אין  הוא  מבין  למה נועדו- עליו לקיימן!
אי  אפשר לצוות  על העם  להתנהל ולהתנהג  לפי  התנאים  הסביבתיים  והחברתיים  שהשתנו ממצריים  הפרעונית, לא"י  הקדומה  ובהמשך לגלות ארוכה שבמהלכה  המין  האנושי  נהיה  לדומיננטי  על כדור  הארץ ומשנה לגמרי את המאזן האקולוגי.
אבל ברקע  עומדת  הנחת  המוצא: האלוהים  ברא  את  הכל.
מי  שיפנים  עניין זה, וירצה  להעמיק  ולהרחיב  יבין  שבסופו של דבר הדבר שמצופה  מאיתנו ע"י  האל,  הוא שאנו נשמור על  מה  שהאל  ברא, על אף שהדבר לא  נאמר  במפורש בשום מקום.
כי אם  צווינו  לאהוב  את האל  בכל נפשנו  ומאודנו, ממילא  חייבים אנו  למצוא דרך  איך  לקיים  מצווה  שמבוססת  על  רגש,  ואין צורך להסביר שדבר  זה  בעייתי.
בעניין הזיקה  בין  ההתנחלות  לבין  האיבה  בינינו  לערבים.
כנראה  שמשום שאתה  השקעת בלימוד  התורה  ובמדעים לא  התפנית  ללמוד  על תולדות הסכסוך  בינינו  לערבים כאן.
עליך  להבין מיכי שבאופן טבעי  דווחו  לנו על כל יהודי  שנהרג  ע"י  ערבים . לא דווחו  לנו  על ערביי זמרין [הכפר שקדם לזכרון  יעקב]  שהכניסו  את מתיישבי  זכרון אל  תוך  בתיהם  בזמן  החורף הראשון.  לא דווח לנו  שאחד  מאיכרי  מזכרת  בתיה היה  צריך  הלוואה  גדולה, אז  באופן טבעי  הוא פנה לידידו  הקרוב  שהיה  המוכתר  של הכפר  עקיר, והוא  הלווה  לו את הכסף.  אך  בינתיים  פרצה מלחמת  השחרור, וערביי עקיר  ברחו לרצועת עזה.
ראשוני תל עמל-  לנו  באוהלי  הבדווים כאשר  הם חרשו את אדמות  עמק  בית  שאן,  והבדווים לימדו אותם  טכניקות של השקייה  בהצפה.
אתה  מתייחס  למלחמה  בינינו לערבים  כמלחמה  בין 2 עמים, בעוד  שהמציאות  היא  הרבה  יותר  מורכבת.
האם  ידעת שגאולה  כהן  [לח"י]  שוחררה מכלא  בית לחם ע"י  ערבים  מאבו  גוש?
אתה  אומר שהמתנחלים  סוברים  שההתנחלויות יביאו את  השלום, אדרבא  שיסבירו  איך.
אני  יכול להסביר  היטב  איך במצב  זה  של 2 חברות שכנות, שהאחת  מקיימת  יחסי  אדנות  כלפי  השניה  לא  יתכן  שלום.
ויתרה  מזו:  מכיוון  שאני  קורא  את  "מקור  ראשון " כבר  קראתי  כמה  כתבות  של  מתנחלים  שבהם הם  מביעים כאב  על תופעות של השפלת פלסטינים  בידי  נוער  המתנחלים!
אז בינתיים  יום נעים לך  וכל טוב
—————————
הרב:

אנחנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב. אומר שוב בקצרה.
פרשנותך להלכה היא אפשרית כמו עוד אלף פרשנויות אחרות (כגון שכל מטרת ההלכה היא ליצור משמעת כדי שכשתבוא פייה תכולת כנפיים והליך אותנו לאוקיינוס השקט נלך אחריה). מה אני אמור לעשות עם הספקולציות הללו?
באשר להיסטוריה אתה חוטא  בחטא המספרים הקטנים. היו גם נאצים שעזרו ליהודים והצילו אותם. השאלה היא מה התמונה הגדולה. והתמונה הגדולה היא שהם סירבו לקבל את החלטת החלוקה וקיוו (ועדיין מקווים) לזרוק את כולנו לים. אכן יש יוצאי דופן, אז מה? מה זה מוכיח?
באשר לחוק המספרים הקטנים (שמופיע אצלך בהרבה הקשרים), ראה דבריי כאן:
https://mikyab.net/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%95/ 
————————
שואל:

צפרא  טבא  לך מיכי
נראה  לי שחוק  המספרים  הגדולים  [תודה רבה על  המאמר  שצרפת!] אינו  רלוונטי  לעניין  החיכוך  שנוצר בין קהילות של פלסטינים לקהילות  של  מתנחלים. הרי  הרוב  הגדול של המתנחלים  חדורי  תחושת אדנות ביחס  לערבים, על  כל מה  שמשתמע  מכך.
ציטטת  את  פרופ'  כהנמן, שהיתה  לי  הזכות ללמוד  תורה  מפיו במשך  השנה  שקדמה  למלחמת  6  הימים,  ועל כן שמתי  לב  שהוא  היה  בין  הישראלים  הבולטים הראשונים  שחתמו  על  עצומה  נגד  סיפוח יו"ש. ועכשיו  חיפשתי  ומצאתי  עוד  קצת  חומר  בנושא  התנגדותו  לכיבוש יו"ש.  מה  טבעי יותר  מאשר ביקורת  שלו  על מצב  האוכלוסיה  הפלסטינית  כיום.
ומשהו  מזווית  אחרת: אני חש  שהיהדות שלי  נפגעת כאשר המתנחלים  מעמידים  אותה   על  אותו  מישור כשל  הערבים.  אני  שואף  שהערבים יגידו  על היהדות: 
 וואו- זו  אמונה  שראוי  לדבוק  בה! 
אם  אני  מזכיר  את הערבים,  אז אני  חייב  להעלות  את  הנושא הבא:
קיימת  קושיה  גדולה  בעניין המצווה  לאהוב את  האל.-  איך  מצווים על  הרגש?!
מזלנו  שאין אנו נדונים על  אי  אהבת האל. אבל  המוסלמים מצווים  להאמין  שמוחמד  הוא  אחרון הנביאים, ולהאמין בגן  העדן ובאחרית הימים.
מי  שאינו  מאמין  בכל אלה  –  אחת דינו  -לגיהינום עד קץ  כל הימים!
 נראה לך  מיכי  שאפשר  לצוות על  אמונה?
האם  שותף אתה  לדעתי  שמשמעות דרישה  כזו  היא יצירת דיסונאנס  קוגניטיבי כזה  שישרוף  את  הפיוזים במוחם של מוסלמים  חושבים?! 
 
אני  מקווה  לזכור  להבא לכתוב  אליך  דרך אתר מערכת השו"ת שלך.,  
אני  מתחיל כבר לנסח  במוחי  הקודח את דברי.
חג  אורים  שמח

——————-
הרב:

הטיעון שלך לגבי חוק המספרים הקטנים ממש לא מובן לי. הערבים רוצחים אותנו ומסרבים לכל צעד של שלום כבר מזה מאה שנה. אתה מביא כמה דוגמאות בודדות של ערבים אחרים, טובים יותר. שאלתי אותך מה מוכיחות דוגמאות בודדות? הרי גם אצל הנאצים היו אנשים שהצילו יהודים (רק אתמול ראיתי את הסרט פני האנושות, שם מספרת ישראלית אחת על קצין נאצי שהציל אותה ומסר אותה כבתו הלא חוקית למשפחה שתגדל אותה). האם זה אומר שהנאצים היו צדיקים? זה בדיוק חוק המספרים הקטנים.
גם אם יש תחושת אדנות, כיצד ניתן להשוות זאת מול רצחנות שיטתית?
לגבי דעותיו של כהנמן, זו דוגמה לאד הומינם שלא מתאים לך. מה איכפת לי מה דעתו של כהנמן בתחום פוליטי או מוסרי? העובדה שציטטתי אותו בהקשר מדעי כלשהו אומרת שכל מה שהוא אומר קדוש?
אני לא שואף שהערבים יגידו כלום. אני מתנהל כפי שאני מוצא לנכון, ושאיפתי שהערבים יפסיקו לרצוח. את הערכתם שישמרו לעצמם, והיא לא ממש מעניינת אותי (לפחות במצב הנוכחי). אני בטח לא אשנה מאומה בהתנהגותי ובערכיי רק כדי שהם יאמרו עליי משהו כזה או אחר.
לגבי ציווי על הרגש, ראה דבריי כאן:
https://mikyab.net/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%92%D7%A9-%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%9C-%D7%98%D7%95%D7%A8-22/
אבל הקישור שאתה עושה בין רגש לאמונה הוא שגוי. אתה מניח אמונה היא רגש אבל זה לא נכון. אמונה היא טענת עובדה (יש אלוהים). השאלה האם ניתן להגיע אליה אמפירית לא קשורה להיותה טענת עובדה.
ועדין אי אפשר לצוות על אמונה, לא בגלל שמדובר ברגש אלא מפני שמדובר בדעה. ודעות אדם אמור לגבש לעצמו ולא לאמץ מכוח ציווי.  
 

לגבי הפונדמנטליזם שמבוסס על אמוציונליות, אני לגמרי מסכים. ספרי אמת ולא יציב מוקדש לשאלת הפונדמנטליזם והאמונה הדתית (זה סיפור המסגרת. הספר עצמו הוא מסה פילוסופית).
—————————
שואל:
היי מיכי
יש לי השגות לגבי הגדרתך את האמונה כ"טענת עובדה"-אני חושב שצריך לקטלג את האמונה בקטגוריה נפרדת הן מהרגש והן מ"טענת העובדה". אבל לפני כן נראה לי שלפעמים צורך יש צורך להפריד בין המאמין לבין האמונה. ואדגים זאת: אם החזאי יאמר שמחר צפוי גשם, אני אאמין לתחזית על סמך נסיון העבר. האם אהיה נכון למסור את נפשי על מזבח "אמונה" זו? בוודאי שלא. מכיוון שאמונה זו חסרת ממד ערכי! על כן אני חושב שצריך להגדיר אמונה כמערכת ערכים שהמאמין מחוייב לה.
אני בקשתי את התייחסותך לתהייתי אודות ההשפעה הפסיכולוגית של הדרישה שמוסלמי אכן יאמין שמוחמד הוא חותם הנבואה וכמו כן עליו להאמין באחרית הימים (בגירסה המוסלמית) ואם הוא לא יאמין באלה ,הוא יהיה נידון לגיהינום. איך אפשר לצוות על אמונה כזו? מהון ההשלכות הצפויות לנפשו של אדם שקשה לו לקבל אמונה זו?!
————————–
הרב:

הצלחת לבלבל אותי. הסיווג של טענה כלשהי כטענת עובדה לא תלוי בשאלה האם תהיה מוכן למסור את נפשך עליה. הטענה כעת חושך בחוץ היא טענת עובדה, שכן היא אומרת משהו (שקרי או אמיתי) על מצב עובדתי בעולם. זאת להבדיל מהטענה שהקומוניזם הוא טוב או רע (ערכית), שלא אומרת שום עובדה אלא טוענת טענה ערכית. הוא הדין לשאלה "מה השעה?", שדם היא שאלה ולא טענת עובדה. וכך גם לגבי ציווי "הבא לי את הכוס" שאינו טוען אלא מצווה.
בתוך טענות העובדה ניתן לחלק בין טענות אמיתיות ושקריות, ובתוך הטענות האמיתיות ניתן לחלק לפי מידת הוודאות שיש לי בהן (יש כאלה שיש לי וודאות גבוהה או נמוכה יותר. וודאות מוחלטת אין לי בשום טענת עובדה).
 
אמונה היא טענת עובדה יען כי היא טוענת שיש אלוהים. זו טענה על קיומו של משהו ולכן טענה עובדתית על העולם. כעת אתה יכול לקבל אותה (ברמת וודאות כלשהי, לעולם לא מוחלטת לדעתי) או לדחות אותה (ולהיות אתאיסט). עדיין מדובר בטענת עובדה. הויכוח הוא האם זו טענת עובדה אמיתית או שקרית. אין לטענה הזאת שום ממד ערכי. אתה יכול לאחר מכן להחליט שאם יש אלוהים והוא ציווה אותך או מצפה ממך למשהו, אתה מקבל על עצמך מחוייבות לעשות זאת. כאן נכנס הממד הערכי. העובדה שהוא קיים היא נייטרלית ככל עובדה אחרת. 
 
אין חיה כזאת ממד ערכי לטענת עובדה. אתה יכול לראות ערך כלשהו במשהו, אבל אין לזה ולא כלום עם עובדות. כשהחזאי אומר שמחר ירד גשם אני מאמין לו מניסיון העבר, ולכן בעיניי זו טענת עובדה אמיתית (אם כי לא וודאית כמובן). מה שאיני מוכן למסור את נפשי על כך זה פשוט מפני שלא נדרש ממני למסור את נפשי על כך. טול כדוגמה יחידה צבאית שמתכננת מבצע, היא נועצת בחזאי והוא אומר להם שיירד גשם. הם מתכננים את המבצע לפי החיזוי שלו ובעצם מוסרים את נפשם על האמונה בדבריו. אין שום בדל קשר לממד ערכי כלשהו שיש בדבריו.
 
אני מומחה קטן מאד לדת האסלם, אבל גם בדת היהודית יש שחושבים שנדרשות מאיתנו אמונות ושניתן לתבוע אנשים על החזקה באמונות לא נכונות. אני לא במפלגה הזאת. על אמונות אדם אמור להכריע בעצמו. אין אפשרות לדרוש מאדם להאמין במשהו (לכל היותר אפשר לנסות ולשכנע אותו בזה), ובוודאי שאין מקום לדון אותו על אמונותיו. אם הוא טועה אזי הוא אנוס, אלא אם הוא לא באמת מאמין בהן ורק יצרו הרע גורר אותו לשם (כמו עובדי עבודה זרה הקדומים).