ערכים ומשמעות.

כאן ד' השיב שוב:

לגבי שאלות שאסור לשאול, התשובה הגיונית לגמרי. מעניין אותי מה עונים המתנגדים. (אולי ידוע לך?)
כתבת בתשובתך: ואין שום סמכות לאף אחד לגבי עובדות (מכמה סיבות). תוכל להרחיב? לא הבנתי למה אתה מתכוון.
לגבי הרמב"ם, מנקודת מבט של מאמין באלוקים, האם לא נכון להניח, במבט לאחור, שהקב"ה השגיח/משגיח על מי שיתקבל בעם ישראל כמנחיל/מעביר התורה וההשקפה? ועל האמונות שתתנחלנה (לאורך זמן) אצל עמו? בבחינת "כי לא תשכח מפי זרעו"? כי הרי השקפות אחרות, לכאורה, לא שורדות בעמנו לאורך זמן?
כתבת:  לגבי זה שהוא עדיין קיים – זה כתוב. אני מסיק מכאן, שאתה מאמין באמיתות תורתינו.  אם כן, למה אדם נדון לחיות באי וודאות, וכך גם לגבי האמונה. אין בכך  שום פסול, הרי האמונה לכאורה לכאורה מפורשת בתורה?
ולעצם העניין, כפי שכתבתי, לצערי, אצלי גם אמיתות התורה והשגחתו יתברך אינה ברורה.
אתה מכיר הרצאות/מאמרים/ספר מסויים שמסבירים את הנושא בצורה ברורה? (בהרצאות של ערכים רק קיבלתי את המידע על כך שהבורא חכם מעל ומעבר להשגתינו ואולי גם שהנבואות התקיימו.  אבל, למה אני צריך לחיות לפי דרישותיו, רק כדי שלא להסתבך עם מי שהוא כל יכול? (פחד מעונש?) או ציפיה לשכר -שאפילו אין לי מושג מהו- בעתיד הרחוק?
וכך גם מה שכתבת: בוודאי שאין צורך בוודאות כדי שתהיה משמעות לחיים. יש משמעות לחיים מעצם העובדה שהבורא נתן לנו תורה ובכך חיינו קיבלו משמעות. אין לי וודאות בזה, אבל זה מה שאני חושב וזה סביר מאד בעיניי ומבחינתי די בכך. אולי אינני יודע מהי משמעות (חשבתי שהכוונה היא; לחיות בצורה 1.נכונה ו2.מתוך בחירה ונעימות -ולא מחמת אילוץ/איום) וככזו איך תתכן משמעות אם לא ברור לי מהי?

לא חושב שיש למתנגדים תשובה. להבנתי לא יכולה להיות תשובה.

בסוגיית הסמכות לגבי עובדות, תוכל לחפש באתר. ראה כאן הסבר קצר:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99-%D7%94

פעם חשבתי שיש השגחה על עמדות ואמונות, כיום איני חושב כך. איני מכיר מקור לדברים, וגם אם היה מקור סביר שלא הייתי מקבלו (אלא אם ברור שהוא בא במסורת מסיני). אמונות הן תוצאה של חשיבה וגיבוש של האדם. אם הקב"ה נוטע בנו אותן מה טעם בהן? וכיצד אנשים טועים או חושבים לא נכון? למה הקב"ה לא נטע זאת גם בהם? ומה לגבי המון סוגיות שבמחלוקת ויש בהן כמה וכמה דעות? (הרמב"ם, וגם הרמב"ן וכמה מתלמידיו (לגבי גז"ש) כתבו שכל הלכה שנפלה בה מחלוקת כנראה אינה מסורת מסיני). עד הרמב"ם הקב"ה נטע אמונות אחרות ואז שינה אותן? הרי הרמב"ם חידש לא מעט דברים. כל זה לא סביר בעיניי.

אני מאמין בתורה אבל לא בוודאות. אין וודאות בכלום. התורה יכולה להיות אמת צרופה, אבל אני כאדם בשר ודם לא יכול לדעת זאת. הרי את האמונה בתורה אני מגבש לעצמי, ומדוע להניח שאיני יכול לטעות? כאמור, התקווה לוודאות היא ילדותית. אדם צריך להחליט מה סביר בעיניו לפעול על פיו.

אני לא מקבל את השגחתו של הקב"ה, לפחות בדורות שלנו. כתבתי על כך למשל בטור 243 כאן באתר ובכמה שו"תים ועוד. לדעתי זה לא סביר ואינו הכרחי במסגרת האמונה שלנו.

הצגתי את השקפתי במחברת החמישית כאן באתר. תוכל לנסות ולקרוא אותה (תחת הלשונית "שונות").

משמעות פירושו שכך נכון לעשות. כמו התנהגות מוסרית שמחייבת כי זה מה שנכון ולא בגלל סיבה חיצונית לה (זה מושכל ראשון). האם זה מחמת אילוץ או לא, כל אחד יחליט לעצמו.

איך הרב חושב שנבראת משמעות?
למשל, אם נקח בתור דוג' את הכבשה דולי שבעלת בחירה חופשית, אף אם יצרת אותה והכנסת אותה לעולם שלם שיצרת אותו בשביל מטרה X – שתאכל פעם בשבוע שתי עשבים חומים בשיעור כזית ותשתה מיץ דם אדום כמלוא לוגמיו.
עדיין זה לא אומר שיש *לה* משמעות לעשות זאת.
זה שאתה רוצה משהו ואף בראת מישהו בשביל זה, לא אומר שלשני יש משמעות בדבר. אולי יש לה חובה לעשות זאת מדין הכרת הטוב האונטולגית שהרב מנסה לייסד. אבל מה בין הכרת הטוב לבין *משמעות*.
איך ניתן להאציל משמעות?

(השואל, כשמי כאן למעלה זה אינו השואל ששאל אותך בכל הדיון הזה עד כה ועל כן נוסיף לשמי פה שואל אחר ש"א)

אתה מערבב בין שני מישורי משמעות (שתי משמעויות למונח "משמעות"): הפילוסופי והפסיכולוגי. הפילוסופי לעולם נקבע עבורך. משמעות קיומך נקבעת על ידי מי שיצר אותך. במישור הפסיכולוגי המשמעות זו תחושה, וככזו אין לגביה כללים. מי שחש חש ומי שלא לא. אבל אם יש משמעות ואינך חש בה זהו סוג של עיוורון (ולא נכון לומר במקרה כזה שאין לך משמעות).
הקדשתי לזה טור (חפש: משמעות, או שמעון בוזגלו).

שמעון אזולאי, טור 159.