אנוכי ה

שלום כהן שאל לפני 5 חודשים

למה מחשיבים את אנוכי השם אלוקיך כמצווה אם בן אדם לא מאמין מה שייך לצוות אותו ואם הוא מאמין אז זה לא ציווי 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 חודשים

כבר הקשו זאת רבים. פעם חשבתי שזו מצווה הצהרתית (כמו מצוות עשה פה-פו בספר המצוות לרמב”ם), כלומר סוג של הצהרה חגיגית שפותחת את ספר המצוות. אבל העירני ידידי הרב דרור פיקסלר שזו כנראה לא כוונת הרמב”ם, שכן הוא מביא את המצווה הזאת כאחת משישים המצוות התמידיות.
עלו כל מיני הצעות אחרות. החובה ללמוד אמונה ולהעמיק בה. החובה לחיות והפנים אותה. וכדומה.
אגב, בעיניי השאלה קשה הרבה יותר. אמונה היא עובדה (שיש אלוהים), וככזו לא שייך לצוות עליה ואין סמכות לגביה. אין סמכות לגבי עובדות בכלל, ולא רק ביחס לאמונה. לגבי עובדה אפשר רק לנסות ולשכנע אותי אבל לא לצוות עליי להאמין. כי אם איני מאמין מה יועיל הציווי? לכל היותר אני יכול לומר שאני מאמין אבל בלבי לא אאמין. רק שכנוע הוא רלוונטי ביחס לעובדות. סמכות שייכת רק ביחס להלכות, כי שם שייך לצוות אותי לנהוג באופן שלדעתי אינו נכון מכוח סמכות.

שי זילברשטיין הגיב לפני 5 חודשים

הרב מיכי,
אני מפרש את הפסוק ככה:
אנוכי ה’ אלוהיך (השליט שלך), לא יהיה לך אלוהים אחרים (שליט אחר שתקבל על עצמך) על פניי”.
כלומר המצווה איננה להאמין שיש אלוהים, האמונה באלוהים היא נתון, הציווי הוא רק על קבלת אלוהותו.

אילון הגיב לפני 5 חודשים

לשי ולרב

באמת אגב,הפשט הפשוט שאין פה ציווי חיובי (מצוות עשה) אלא חלק מציוווי על איסור ע”ז (או שיתף ע”ז).כלומר אנוכי ה’ אלוהיך..לא יהיה לך אלוהים אחרים.. (אנוכי ה’ אלוקיך ולא אחר אלוקיך).זה סגנון מצוי בתורה באיסורים כמו “מכל עץ הגן אכול תאכל…ומעץ הדעת ..לא תאכל ממנו”.שברור שע”פ הפשט הפשוט אין מצוות עשה לאכול מעץ הגן אלא זה היתר שהוא הקדמה לאיסור.או “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.ויום השביעי שבת לה’ אלוהיך לא תעשה כל מלאכה..”שאין מצוות עשה לעשות מלאכה בששת ימים אלא היתר מקדים לאיסור מלאכה בשביעי. או “זאת הבהמה אשר תאכלו …אותה תאכלו.אך את זה לא תאכלו…” ,”כל ציפור טהורה תאכלו…וזה אשר לא תאכלו מהם..” ,או “זכור את אשר עשה לך עמלק…לא תשכח”
חז”ל כמובן דרשו בכל המקומות הללו שיש סוג של מצוות עשה גם בהם.

מיכי הגיב לפני 5 חודשים

ברור. אבל הרמב”ם מונה זאת והשאלה היא עליו.

דוד הגיב לפני 5 חודשים

הרב מיכי, לא הצלחתי להבין מדוע אתה רואה את המצווה להקריב את הקרבנות בביהמ”ק (עשה פה) והמצווה לפדות קדשים שנפל בהם מום (עשה פו) כמצוות הצהרתיות?

מצווה לידע - להכניס למודעות הגיב לפני 5 חודשים

בס”ד יום ד’ בשבת כ”ג בסיון ע”ט

כשם שיש מצוות ‘זכור את יום השבת לקדשו’ המחייבת את האדם לידע שיום זה הוא שבת, ואדם שלא מעניין אותו מתי שבת – גם אם יישמר ממלאכה כל ימיו ונמצא שלא חילל שבת, הרי ביטל מצוות עשה של ‘זכור את יום השבת לקדשו’. ולכן חייב אדם להביט בלוח (או בעלון השבת 🙂 כדי שיידע ביום השבת שהוא נמצא בשבת.

וכך קובע הרמב”ם שיש ‘מצווה לידע’, שאדם להיות מודע לעובדה שיש בורא ומנהיג לבירה, ואינו יכול לומר ‘אולי יש ואולי אין’ ומספק אשמור את כל המצוות, מה שבטוח. אלא הוא חייב לברר ללמוד ולהפנים כדי שהעובדה שיש בורא ומנהיג לבירה תהיה קבועה במודעותו.

בברכה, ש”צ

מיכי הגיב לפני 5 חודשים

דוד, טעיתי. עשה צ”ה וצ”ו. הן לא ממש הצהרתיות אבל לא מצוות מאומה. רואים דלפי הרמב”ם מצווה פירושה סעיף בספר החוקים. כולל סעיף מגדיר או מצהיר.

השאר תגובה