אנוכי ה

הרב מיכי,
אני מפרש את הפסוק ככה:
אנוכי ה' אלוהיך (השליט שלך), לא יהיה לך אלוהים אחרים (שליט אחר שתקבל על עצמך) על פניי".
כלומר המצווה איננה להאמין שיש אלוהים, האמונה באלוהים היא נתון, הציווי הוא רק על קבלת אלוהותו.

לשי ולרב

באמת אגב,הפשט הפשוט שאין פה ציווי חיובי (מצוות עשה) אלא חלק מציוווי על איסור ע"ז (או שיתף ע"ז).כלומר אנוכי ה' אלוהיך..לא יהיה לך אלוהים אחרים.. (אנוכי ה' אלוקיך ולא אחר אלוקיך).זה סגנון מצוי בתורה באיסורים כמו "מכל עץ הגן אכול תאכל…ומעץ הדעת ..לא תאכל ממנו".שברור שע"פ הפשט הפשוט אין מצוות עשה לאכול מעץ הגן אלא זה היתר שהוא הקדמה לאיסור.או "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.ויום השביעי שבת לה' אלוהיך לא תעשה כל מלאכה.."שאין מצוות עשה לעשות מלאכה בששת ימים אלא היתר מקדים לאיסור מלאכה בשביעי. או "זאת הבהמה אשר תאכלו …אותה תאכלו.אך את זה לא תאכלו…" ,"כל ציפור טהורה תאכלו…וזה אשר לא תאכלו מהם.." ,או "זכור את אשר עשה לך עמלק…לא תשכח"
חז"ל כמובן דרשו בכל המקומות הללו שיש סוג של מצוות עשה גם בהם.

ברור. אבל הרמב"ם מונה זאת והשאלה היא עליו.

הרב מיכי, לא הצלחתי להבין מדוע אתה רואה את המצווה להקריב את הקרבנות בביהמ"ק (עשה פה) והמצווה לפדות קדשים שנפל בהם מום (עשה פו) כמצוות הצהרתיות?

בס"ד יום ד' בשבת כ"ג בסיון ע"ט

כשם שיש מצוות 'זכור את יום השבת לקדשו' המחייבת את האדם לידע שיום זה הוא שבת, ואדם שלא מעניין אותו מתי שבת – גם אם יישמר ממלאכה כל ימיו ונמצא שלא חילל שבת, הרי ביטל מצוות עשה של 'זכור את יום השבת לקדשו'. ולכן חייב אדם להביט בלוח (או בעלון השבת 🙂 כדי שיידע ביום השבת שהוא נמצא בשבת.

וכך קובע הרמב"ם שיש 'מצווה לידע', שאדם להיות מודע לעובדה שיש בורא ומנהיג לבירה, ואינו יכול לומר 'אולי יש ואולי אין' ומספק אשמור את כל המצוות, מה שבטוח. אלא הוא חייב לברר ללמוד ולהפנים כדי שהעובדה שיש בורא ומנהיג לבירה תהיה קבועה במודעותו.

בברכה, ש"צ

דוד, טעיתי. עשה צ"ה וצ"ו. הן לא ממש הצהרתיות אבל לא מצוות מאומה. רואים דלפי הרמב"ם מצווה פירושה סעיף בספר החוקים. כולל סעיף מגדיר או מצהיר.