פת הבאה בכיסנין

מבואר בשולחן ערוך שיש ג’ דעות בראשונים מהי פת הבאה בכיסנין: פת במילוי של מיני מתיקה, פת שנילושה במי פירות או כמין כעכים יבשים שכוססים אותם לתיאבון. ומשמע שם שלכל דעה המינים האחרים הם לחם גמור שמברכים עליהם המוציא ומברכים אחריהם ברכהמ”ז גם ללא שיעור שביעה, ולהלכה נפסק שמברכים על כל ג’ המינים האלה מזונות ועל המחיה בפחות משיעור שביעה שספק דרבנן לקולא (ברכהמ”ז מכזית עד שיעור שביעה היא דרבנן).
שאלתי היא, מה הדין במקרה בו אדם אכל שתי מינים שונים של פת הבאה בכיסנין יותר מכזית ופחות משיעור שביעה, האם במקרה כזה יברך בכל אופן ברכהמ”ז כי לכל הדעות אכל מין של פת שהיא לחם גמור?
יש כאן שאלה בעצם במתודולוגיה של פסיקת ההלכה, האם הספק בין השיטות שאני הולך בו לקולא הוא ספק מי מהשיטות היא השיטה הצודקת להלכה, ואם כן בנדו”ד – שלא משנה מי השיטה הצודקת למעשה הוא אכל פת – יברך ברכהמ”ז,  או שמא הספק הוא על המאכל עצמו, שמאחר שיש שיטות שהוא פת הבאה בכיסנין אז יש סברא שהוא לא לחם גמור בלי קשר לשיטה שסברה ככה, ואם כן גם אם אכל שתי סוגים הוא עדיין אכל שתי סוגי פת שיכול להיות שהם לא לחם גמור, אע”פ שאין כזו שיטה להלכה?