שאלה בעניין קנסות

ועי"ל שהאיסור הוא לשהות בהתקהלות ולא פעולת ההתקהלות (להבדיל מה' בספסל שתכף לישיבה שבירה), ולכן כל אחד מהקהל היה צריך להיבדל מתוך העדה הרעה ההיא. ובדין ייקנסו כולם שלא כנסו רגלם.
ברעיון של 'דין ספק' של ר"ש שקאפ לא ידעתי לדבריו מנין לגמרא החידוש התמוה הזה שחלים קידושין. למדנו שאפשר לקדש אישה פלונית, ובפשטות כל שלא קידש לפי הפרוטוקול המלא לא עשה מאומה. זה כמו שמישהו יסלסל בשערו ויצפה שיחולו קידושין.
השע"י כותב על זה (ג,כב) "סיבת דין חלות הקידושין הוא המעשה של קידושין נתינת הכסף והאמירה" ונראה שבא לאפוקי הייחוד וגמירת הדעת לפלונית, ועדיין קשה מנין לגמרא זה וכל הרעיון המסתורי של חלות שלא מוצאת מנוח לכף רגלה (ובשע"י שם האריך בעניין ברירה).
כנ"ל שני בכורים שיצאו ראשיהם כאחד. אף אחד הוא לא הולד שיצא ראשון ולכן שניהם אמורים להיות חולין. אם כי בזה יש לחקור לפו"ר האם בכרות היא רק מקדישה את הבכור ואינה עניין כלל לשאר וולדות, או גם פוטרת את רחם האם לעניין וולדות שיבואו לעולם. שאם הבכרות רק מקדישה את הבכור אז יצאו ראשיהם כאחד אף אחד אינו בכור ולכן שניהם חולין. אבל אם הבכרות (והמלטת נקבה) גם פוטרת את הרחם כמו תרומה לטבל (גידולי טבל אסורים) אז יצאו ראשיהם כאחד אף אחד אינו בכור ולכן שניהם אינם חולין.

שו"ע חו"מ שפ"א:

"חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר, ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר, אף על פי שהיה ראוי לישבר בהם קודם (שישב), הואיל וקרב שבירתו, האחרון חייב, שהרי אומרים לו: אילו לא נסמכת (עלינו) היינו עומדים קודם שישבר"

כלומר אם לא נסמך עליהם, כולם חייבים כי היה עליהם לקום. אמנם מהרמ"א שם קצת משמע שמדובר כשהיושב האחרון לא ידע שהוא מסכן את הספסל, שהרי אם הוא אדם כבד במיוחד (שהיה צריך לדעת את זה), אז כן מחייבים אותו. ובמקרה של הקנס, הנכנסים האחרונים היו צריכים לדעת שהם עוברים על החוק ומסכנים את כולם, גם בקנס וגם בהדבקה.

יש לפלפל בזה טובא ולחלק מה' על ספסל, ואכ"מ.