שאלה בצפנת פענח

שו”תקטגוריה: עיון תלמודישאלה בצפנת פענח
מ' שאל לפני 6 שנים

ב. ה. 
 
צהריים טובים. 
 
יצא לי לראות איפשהו שאתה כותב על עצמך שהתעסקת בתורתו של הרוגוצ’ובי, אז אני מנצל את זה להפנות אליך שאלה שאני מתקשה בה. 
 
הרמב”ם בפרק ו מהלכות נזירות, כאשר הוא מגדיר מהי טומאת תהום הוא אומר שטמאה זו היא דווקא כאשר מדובר במת ולא בהרוג, ומנמק ‘שהרי ידע בו זה שהרגו’. כנראה הוא מסיק זאת ממה שנאמר בברייתא  ‘ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד’. הראבד על המקום משיג עליו וטוען כי הברייתא לא באה לשלול הרוג אלא טומאת זיבה. לא ברור אם הוא חולק על הדין או רק על הפירוש בברייתא (די ברור שהוא לא חולק דינית). אולם בצ”פ על אתר תופס שמדובר במחלוקת בדין. לדעתו הם נחלקו אם הידיעה של הבעל דבר נחשבת לידיעה. לדעת הרמב”ם כן ולדעת הראב”ד לא. הוא טוען (כדרכו.. ) שזו כבר מחלוקת בגמרא בין אביי לרבא. למשל, במכות ו’ כשרב פפא שואל את אביי אלא מעתה הרוג יציל הוא עונה לא כשהרגו מאחוריו, ולעומת זאת רבא עונה לו במקיימי דבר הכתוב מדבר (לפירוש הצפ, ידיעת הבעל דבר אינה ידיעה). או למשל בכריתות כ”ו הגמרא על ההנחה שיום הכיפורים מכפר על עבירות ששום אדם לא יודע שואל הגמ’ מסוטה שעבר עליה יופ כיפור שלא תצטרך להביא קרבן. אביי מתרץ שהבועל מכיר. רבא בוחר בתירוץ אחר. כך גם לגבי עגלה ערופה אביי מתרץ שההורג מכיר ורבא מתרץ אחרת. 
 
השאלה שלי היא מהי הסברא לומר שידיעת הבעל דבר אינה נחשבת לידיעה. מה ההבדל בינה לידיעת שאר אדם. בענייננו, טומאת תהום היא טומאה שלא הכיר בה שום אדם (ברייתא). אם כן, מדוע כאשר ההורג הכיר הדבר נחשב עדיין ששום אדם לא מכיר. אולי הרוגוצ’ובי הגדיר לנו מחלוקת אבל הוא הסביר אותה (רפרנס: ר’ חיים.. ). זה נראה משהו מאוד שרירותי. בא נגיד שהחילוקים הבריסקאיים שאומרים עליהם שהם לא מוסברים הרבה יותר מוסברים מהחילוק הזה. 
 
אגב, לא נראה לי שבאמת אפשר להגדער בלי להסביר. זה נראה לי חוכא ואיטלולא. האמירה לפיה ר’ חיים אומר רק מה  (בשונה מר’ שמעון) נראית לא מדוייקת. מישהו שם טעה בדיאגנוזה או לפחות לא ביטה את עצמו טוב. 
 
בכל אופן, אשמח למענה. 
תודה רבה ופסח כשר ושמח
מ’

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

מ’ שלום.
ער”פ אז במחילה אענה בקצרה.
ראשית אני לגמרי מסכים (ואף כתבתי זאת לא פעם) שהבריסקאיות ששואלת רק מה ולא למה זו נאיביות בעלמא. אין מה בלי למה. אם לא מבינים את הלמה ניתן להציע המון סוגי מה, ואכ”מ.
אגב, הרוגצ’ובר במובן הזה הוא מאד בריסקאי. הוא מגדיר ולא מסביר. כמובן שהגדרה לעולם נותנת גם הבנה וממילא יש בה גם הבהרה של הלמה.
ולעניין ידיעת הבע”ד. אל לך לחפש תשובה במובן מיסטי כלשהו. ברור שהבע”ד הוא אדם ככל אדם אחר, וכשהוא יודע אז יש אדם שיודע. אבל לפעמים הדין הנדון דורש דווקא ידיעה של מישהו חיצוני, ורק אז הדבר ייחשב כידוע לעניין זה. הדבר יכול לנבוע מסיבות שונות. למשל, כשההורג יודע שהרג הוא לא יפיץ זאת הלאה ולכן לא הוי כמשהו שעומד או עתיד להיוודע בציבור (כמו באפי תלתא). ואולי טומאת התהום נחשבת רק כשהיא עומדת להיות מידע של כלל הציבור (לפחות שאפשר שיגיע לכלל הציבור).
והסברא בדבר היא שהנטמא בטומאת התהום נחשב כאנוס (ולכן הציץ מרצה עליו), ופשיטא שגם אם ההורג ידע עליה הנטמא עדיין אנוס שהרי ההורג לא יגלה את זה וכנ”ל. כך שאם מה שמחפשים הוא את האונס שבדבר סביר להגדיר שידיעת הבע”ד לא תועיל.
יש להוסיף שגם בדיני עדות הבע”ד לא נחשב כעד (ולשיטת הראב”ד שהובא ברא”ש מכות ז ועו”ר לגבי פלגינן דיבורא, זו לא עדות פסולה אלא לא עדות כלל. בניגוד לעדות קרובים או רשעים למשל). משמעות הדבר שהוא לא נחשב מישהו שמביא מידע לידיעת הבי”ד. וזהו גם דין הרוג יציל.
אמנם לפי זה צע”ק מדוע יש קשר בין ההקשרים השונים של ידיעת הבע”ד. לכאורה כל הקשר כזה הוא דיון נפרד, שהרי בכל הקשר יש לדון האם ידיעת הבע”ד מועילה או לא. אם באמת בכל המקומות אביי הולך לשיטתו סביר שיש כאן משהו משותף. ואולי באמת גם בבי”ד המידע שעל פיו הדיינים יכולים לפסוק הוא רק מידע פומבי, ולכן עדות של בע”ד לא מועילה כדי להגדירו ככזה.
והדברים כמובן טעונים עוד ליבון, ואכ”מ.

Back to top button