תגובה ל2 ספרים מהטרילוגיה

שו”תקטגוריה: מחשבהתגובה ל2 ספרים מהטרילוגיה
צור שאל לפני 3 שבועות

תגובה לרב מיכאל על הטרילוגיה
שלם הרב מיכאל, 
קודם כל תודה גדולה ועצומה על כל היצירה שלך, שמאירה את דרכי כבר שנים. קראתי 3 מתוך 4 של הקוורטט, מדעי החופש, אמת ולא יציב, אלוהים משחק בקוביות. היצירה שלך אכן מאפשרת את האמונה, והתיאולוגיה הרזה זה משהו שחיפשתי הרבה זמן וניסיתי גם ליצור לעצמי. 
כמה נקודות שעלו אצלי עקב הקריאה. אני מערבב את כל השאלות לטקסט אחד כי יש קצת קשר ביניהם. 
ההוכחה האונטולוגית
הנה מה שאני לא מבין בהוכחה. נניח עולם שאין בו אלוהים. כן יש בו מושגים. לפי ההוכחה האונטולוגית גם בעולם שכזה ההוכחה האונטולוגית תוכיח שיש אלוהים. אם ההוכחה תראה מציאות של אלוהים בין אם הוא קיים ובין אם לא – היא חסרת משמעות כהוכחה. 
ההתערבות של הקב״ה בעולם
בספר כתבת שמכיוון שהטבע הפיזיקלי הוא דטרמיניסטי, ונראה שלכל דבר יש הסבר פיזיקלי, אז (בימינו) ככל הנראה הקב״ה לא מתערב, חוץ מאשר במקרים מעטים. (ייתכן שהתכוונת שהקבה לא מתערב בכלל, וכתבת שהוא כן מתערב במקרים ספורים כדי לא לסגור את הדלת לחלוטין, ועדיין לאפשר השגחה כלשהי. )
 
אתה לא לוקח בחשבון עד כמה המציאות מושפעת מהתערבויות קטנות מאוד. דוגמא קלאסית זה הרצח של היורש האוסטרו הונגרי, שבהחלטה של רגע היה טריגר לתפנית הסטורית שממנה יצא: מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן השניה, זינוק במאות טכנולוגיות, הקמת מדינות, שינוי פילוסופי ממודרנה לפוסטמודרנה, זינוק ארה״ב ככוח מוביל כלכלי ותרבותי. 
 
אם הקב״ה אכן מתערב במקרים מעטים, הוא יכול לדעת מה ההתערבות הקטנה מאוד שתיצור אימפקט אדיר, וכך להשגיח על המציאות ולשלוט עליה. אין צורך לדעת את העתיד בשביל זה. מספיק הבנה מעמיקה מאוד של ההווה. 
התערבות במקרים מעטים מאפשרת התערבות מאוד יסודית במה שקורה. וזה מאפשר תפילות וניסים. 
ההתערבות היא כנראה (כפי שכתבת) לא בעולם הפיזיקלי – שהוא נראה דטרמיניסטי לחלוטין. אלא במציאות היחידה שאינה דטרמיניסטית – בחירת האדם (כפי שכתבת במדעי החופש). החוויה שלנו כבוחרים לא ניתנת להכחשה. כמו שמתואר שהקב״ה הכביד את לב פרעה, ככה הוא יכול להשפיע דרמטית על המציאות, גם על כלל  האנושות, וגם על אנשים פרטיים. 
 
כמו שכתבת בספר מדעי החופש, הטעם לחופש הבחירה הוא מחוץ לפיזיקה. יש ממשק שדרכו הרצון הלא-פיזיקלי מניע חלקיקים. אותו ממשק בדיוק מאפשר לקב״ה להתערב דרמטית במה שקורה. ההטיה של רצונות של בני אדם יכולה לכוון היטב את ההתרחושיות החברתיות והאישיות. 
משל ליחס בין ״תרופה״ הומאופתית לתרופה אמיתית. באחרונה יש פרומיל של חומר פעיל, וזה כל מה שצריך. 
 
אפילו על איתני הטבע אפשר להשפיע על ידי הטיית הרצון של האדם (או אפילו רק שינוי ״הטופוגרפיה״ הפנימית שלו). הרבה מאיתני הטבע פועלים על פי משוואות כאוטיות שלפיהן רפרוף כנפי פרפר יכול ליצור שרשרת תגובות שתגרום לסופה. אם הקב״ה רוצה ״להפעיל״ את הטבע הוא רק צריך לגרום לפעולה אנושית שתהיה פעולת כנפי הפרפר הנדרשת. לא צריך לדעת את העתיד, רק לדעת אינפורמציה מלאה על ההווה. 
 
עד כמה הידיעה של הווה יכולה להיות עמוקה? לגבי כל המשוואות הכאוטיות שיש, קיימת אינפורמציה שיודעת איך משפיע שינוי בקלט על תוצאת המשוואה. האינפורמציה הזו לא נגישה לנו, אבל כן נגישה לישות יודעת כל. לא צריך לדעת את העתיד בשביל זה. (ייתכן שבימי חיינו עוד נראה מחשבים עם כוח חישוב שמתקרב לכך, ויוכל לספק לנו הערכות קרובות למציאות של עתידן של מערכות כאוטיות)
 
מה שהצעת ב״מדעי החופש״ זה חרך צר שבו יש ממשק בין הרוחני (לא פיזיקלי, בחירה) לגשמי, בין הרצון לתנועת חלקיקים או שדות כוח. זה כל מה שהקב״ה צריך כדי להתערב במה שקורה. בהחלט יש טעם בתקווה שהתפילה תשנה את המציאות. 
למה לא רואים את זה בצורה מובהקת סטטיסטית? לא יודע, אפשר להמציא פירושים בלי בעיה (למשל: ה׳ שומר על ״חוק שימור הסבל״ מרגע שנגזר X סבל על אוכלוסיה, אז אחד שתפילתו נענית זה על חשבון האחר, או: ה׳ כן ״מתחמק״ מבדיקות כאלה מסיבות השמורות עימו). בכל אופן, מרגע שיש אפשרות תיאורטית למענה לתפילה יש טעם בתפילה. 
חוץ מזה, תפילה היא לא רק ניסיון להשפיע על המציאות אלא צורך אנושי. כשאומרים ״אין אתאיסטים בשוחות״ לא בהכרח הכוונה שבשוחות הם חוזרים בתשובה. אלא שבשוחות גם האתאיסטים חווים את הצורך להתפלל. זה צורך אנושי שפועל כמעט כמו רפלקס אוטומטי. 
ידיעה ובחירה
נכון שיש כאן כשל לוגי. אבל אפשר לדעת את העתיד בסבירות גבוהה בלי שום כשל לוגי. מורה לנהיגה יכול לומר לתלמיד ״אם תיגש השבוע אתה תיכשל״. ולדייק בלי שהוא יודע את העתיד. הוא רק מכיר את הנתונים מספיק טוב.
אתה אומר לבת שלך: אל תתחילי להכין עוגה בשישי בצהריים. את לא תספיקי, תהפכי את כל המטבח, ובסוף תבכי ואמא תצטרך גם לסיים את העוגה וגם לסדר הכל, וגם לאחר לתפילה״. הילדה מכחישה נמרצות, מבטיחה ואומרת ששום דבר מזה לא יקרה, אבל אתה כאבא יודע את העתיד ברמה הקרובה לוודאות. ככה ה׳ יודע את העתיד. זו ידיעת העתיד שמתבטאת במסר הסופי של התורה שבכתב – שירת האזינו. 
ידיעת העתיד על סמך הבנה מעמיקה של הווה – זו גם כוונת הרעבד בידיעת האציטגנינים (139) ולא כפי שכתבת. 
God of the gaps
בספר אתה שולל את העמדה שאומרת שההשגחה האלוהית נמצאת בחורים שבתאוריית האבולוציה הנוכחית. אני מסתכל על הדברים הפוך. 
ברור שכשתעמוד מולי תיאוריית מפץ-גדול-אבולוציה שלמה ומאוששת, אני אודה שכל האמונה צריכה להיות כפופה לתיאוריה. אבל כרגע לא צריך לענות לתיאוריה לא קיימת. הקושיה מן האבולוציה מקדימה את זמנה. 
 
פעם ההוכחה הפיזיקו-תיאולוגית הייתה זועקת, ולא היה מה שיעמוד מולה. כל מי שהסתכל על המציאות לפני 300 שנה היה חייב לתהות לעצמו מניין כל זה הגיע. (וזה עוד כשהמציאות הייתה פשוטה! בלי חלקיקים, קוונטים, גלקסיות, תאים, חיידקים…)
אח״כ הופיעו הגיעו התיאוריות של המפץ הגדול והאבולוציה אשר לכאורה מציעים הסבר אלטרנטיבי. אבל עדיין לא! כאשר הם יהיו שלמות, כשהן יענו על השאלות הגדולות שנשארו פתוחות (להבנתי השאלות הגדולות הן: איך נוצר התא הראשון, איך קורה הדילוג שמין הופך למין אחר, ואיך אפשר להסביר מערכות מורכבות שמכריחות שכמה מוטציות תואמות יתקיימו יחד) – אז תעמוד מולנו תיאוריה, ואז נאמר שאין מקום ל god of the gaps. אבל בינתיים, החורים בתיאוריה משאירים אותנו בברירת המחדל שהייתה לפני התיאוריה – הפליאה על קיומו של עולם מורכב, שמעיד על מרכיב. 
יש לי הרגשה שעוד לפני שתהיה תיאוריה שלמה שמסבירה מהמפץ ועד לאדם – יהיו עוד כמה תפניות ותגליות מעניינות שיטרפו את הקלפים. אז נישאר בינתיים עם הפיזיקו-תיאולוגית, יחד עם תיאוריה מדעית משכנעת אך לא מושלמת. וכשתופיע אלטרנטיבה שלמה נקבל אותה בלב פתוח ונפש חפצה. 
אגב, הטעות הנפוצה בקרב העולם החילוני היא שהם חושבים שאנחנו כבר שם. מי שלא שייך לעולם המדע חושב שתיאוריית האבולוציה כבר מזמן נתנה הסבר מספק שעונה על כל שאלות ההיווצרות. אני מופתע מזה כל פעם מחדש בשיחות עם חילוניים.
 
יחד עם זה, מה שכתבת על טעם, על fine tuning וכל יתר הטענות שמראות שהוכחה הפיזיקו-תיאולוגית עומדת גם כשיש אבולוציה, תקף. 
 
העיקר חסר מן הספר
בספר יש הסברים מפורטים למה ה״תיאולוגיה הרזה״ לא כוללת השגחה, תפילה, ניסים, וכו.
ואז יש דילוג מעל תהום, ואתה מתחיל לדון בפרטים של לימוד תורה כפרקטיקה דתית מרכזית. אבל לא הסברת למה לימוד תורה זוכה למעמד הזה? למה הלימוד הוא כן עיקרון מרכזי בתיאולוגיה? אני מניח שאם הייתה טענה פילוסופית משכנעת היית כותב אותה. היית מסביר איך בהינתן שיש אלוהים בורא איכפתי מוסרי ומשגיח (פסיבי) אזי יש משמעות ללימוד עיוני לפרטי פרטים של תוכן ההתגלות, ואזי צריך להמשיך לפרט ולשכלל את המסר של ההתגלות עד לאינסוף.
כמו שכתבת, אמונת חכמים זה לא מספיק. 
האמירות לגבי לימוד תורה שמופיעות בטקסט של ההתגדול רחוקות מלהסביר למה הלימוד הפך להיות העיסוק הדתי המרכזי ביהדות. 
 
לדעתי ברור שקרה כאן תהליך ברירה. האנשים שמלמדים תורה הם אנשים שמטבעם נמשכים ללימוד. אלו אנשים עם אופי מסויים, חובב אינטלקט. יש להם תמריץ לחשוב שלימוד הוא חשוב, כי הלימוד הוא העיסוק שנפשם נמשכת אליו. וככה יצא שהמלומדים טוענים שהפרקטיקה החשובה ביותר היא לימוד. 
העדות על ההתגלות
הטענות לא חזקות. האם יכול להיות שהטקסטים של ההתגלות צצו ואנשים פשוט האמינו להם? לא סביר, כמו שכתבת והסברת. 
אבל אני למדתי במדרשיה. וראיתי איך סיפורים מתנפחים כשהם עוברים מאחד לשני אפילו תוך כמה חודשים. תגרה של 20 שניות, שכללה אולי 30 אגרופים בינוניים בין השורות הראשונות, לאחר כמה חודשים של תורה שבעל פה הופכת למלחמת כל בכל שנמשכה חצי לילה באלימות מקסימלית. 
אפילו האנשים שהיו עדים לארוע משתכנעים מהסיפורים המוגזמים. 
בהחלט יכול להיות שהיה (או לא היה) ארוע מכונן כלשהו, והסיפור פשוט התנפח במסורת שעברה כמה דורות, ואז התקבלה ונכתבה לדורות הגרסה המוגזמת. 
פרשנות האגדה לעומת פרשנות ההלכה
נתת לפרשנות ההלכה לצאת בזול. כל מה שכתבת על פרשנות של אגדות ותנך נכון, באמת ניכר שרוב העיסוק זה לתלות בטקסט את מה שהאמנו בו מלכתחילה. 
אבל זה נכון במידה רבה גם בלימוד ישיבתי. עובדה היא שיש רב ״מחמיר״ ויש רב ״מקל״. בהרבה מקרים אפשר לנחש מראש את היחס של הרב לסוגיה מסויימת לפי האופי שלו. 
 
מצד שני, החוויה של לימוד תנך/אגדה היא שכן יש משהו מעשיר בטקסט, שנותן לי פירוט ופיתוח של הערכים והאמונות שבאתי איתם מהבית.
ההבדל בין לימוד אגדה/תנך לבין הלכה בהקשר הזה הוא יותר כמותי מאשר איכותי. בשניהם יש מידה של מחוייבות לטקסט, ובשניהם יש הקרנה של ערכים אישיים על הטקסט. אבל זה לא שחור לבן, אלא אפור בהיר ואפור כהה. 
מחולל טקסטים
זו לא חוכמה גדולה. ברור שאפשר להעמיס פרשנות על טקסט. בין אם אותנטי ובין אם ג׳יבריש. במיוחד שהדברים לא ניתנים לבדיקה אמפירית כמו טקסט של מדע או גמרא (ששם הבדיקה היא ההתאמה של התוכן). זה לא אומר שאין משמעות בטקסט האותנטי. לטעמי התרגיל הזה הוא יותר שעשוע על חשבון הדיסיפלינה (שעשוע מוצלח למדי) אבל לא מהווה ראיה לחוסר משמעות. 
אין לי ספק שאם נתכנת ״מחולל סתירות ברמבם״ שלוקח את לשון הרמבם בהלכה ויוצר טקסטים פיקטיביים וסותרים – אתה תמצא המון ״שיעורים כלליים״ עם הסברים מאלפים לסתירות האלה. תלמידי חכמים לא יבחינו בין הסתירות האמיתיות והפיקטיביות. זה מצחיק, אבל זו לא באמת טענה רצינית. 
כוכבים ושמש
מחשבה שהייתה לי שמעידה על מקור לא-אנושי לתורה. יש מצווה לא לעבוד את גורמי השמיים השמש הירח והכוכבים. איך ייתכן בעולם העתיק שמישהו ישלול את גורמי השמיים כמושא לסגידה? אפילו אם תאמר שהתורה נכתבה בזמן בית שני – זה עדיין מדהים. אין לך תופעה מסתורית מדהימה ומעוררת יראה כמו גורמי השמיים. אין תרבות שלא סגדה לגורמי השמיים במשך אלפי שנים. וזו הייתה האמת הנצפית והאבסולוטית במשך אלפי שנות הסטוריה (וכנראה פרה-היסטוריה) עד למדע של הרנסנס. לא ייתכן שמישהו מבני האדם בכוחות עצמו ישלול שגורמי השמיים הם בעלי כוח, ויותר מזה לא ייתכן שאמירה כזו תתקבל בציבור הרחב. זו טענה משכנעת שהמקור של הטקסט הזה הוא לא אנושי. 
צמצום לא כפשוטו
אתה מגכיח את הטענה בזה שאתה מתייחס אליה מילולית. כאילו לפני ואחרי הצימצום נוכחות ה׳ היא אותו דבר. אין בזה צורך. שתי האסכולות גורסות שיש צימצום. גם אם הוא לא כפשוטו צימצום מסויים עדיין ישנו. נכון שאלו מילים שלא אומרות הרבה. אבל אי אפשר לשלול אותם בטענות שהעלית. 
הגהות
מצוי 327  פסקה 2 שורה 5 – החץ לא במקומו
היה מקום אחד או שניים שחסרה המילה ״לא״ אבל אני לא זוכר איפה (ככה זה כשקוראים בשבת)
 
שוב תודה על היצירה הכבירה, ה׳ יוסיף לך כוחות וחוכמה להמשיך לחקור ולכתוב ולי להמשיך לקרוא ולהגיב. 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

תודה רבה על המחמאות והאיחולים. אני שמח מאד שדבריי מביאים תועלת.
שאלת כאן המון שאלות (וחבל שלא מיספרת אותן) ואנסה להתייחס בקצירת האומר. אני לא אמשיך לדון ברשימה כה ארוכה כי זה בלתי אפשרי. אם יש לך הערה על מה שכתבתי, אנא פתח שרשור לכל שאלה לחוד.

  1. הטענה שלך כלפי הראיה האונטולוגית היא היא טענתו של קאנט. הסברתי שם שטענה זו לא יכולה להוות ערעור עד שלא תמצא פגם בלוגיקה של ההוכחה עצמה. לכל היותר מה שאתה מוכיח כאן הוא שעולם בלי אלוהים לא יכול להיות קיים (עולם נטול אלוהים הוא אוקסימורון).
  2. המעורבות בעולם. זה כמובן אפשרי, ולכך התכוונתי כשדיברתי על מקרים ספורדיים. עם זאת, היענות שלו למספר גדול מאד של בקשות בתפילה לא יכולה להיעשות בצורה של אפקט הפרפר. כל בקשה מחייבת מעורבות נפרדת. אתה גם לא יכול להתעלם מכך שאיננו רואים מעורבות כזאת, וגם אם היא הייתה נעשית בדרך של אפקט הפרפר עדיין היה עלינו לראות שתפילות נענות. בסוף בסוף, השאלה היא האם זה קורה ולא כיצד זה קורה.
  3. התערבות דרך רצונות של בני אדם היא הצעה שעלתה בתאר כמה פעמים על ידי אורן, ונדונה כאן. ככלל, זה כמובן אפשרי, אבל עדיין מדובר כאן במעורבות אלוהית בטבע (כי הרצון שלנו הוא חלק מהטבע). מעבר לזה, ראה הערתי הקודמת: השאלה האם זה קורה ולא כיצד (וזו גם ההתייחסות לתרופה הומיאופתית. גם שם זה אכן לא קורה. כתבתי על כך לא פעם באתר).
  4.  כך גם לגבי מעורבות כאוטית.
  5. לגבי התפילה כצורך אנושי – הן הן דבריי. זה שייך לתחום הפסיכולוגיה ולא למציאות.
  6. ידיעת העתיד על בסיס הבנה עמוקה של ההווה היא כמובן אפשרית וגם כתבתי זאת. זה בדיוק המשל של משה רבנו (“ויפן כה וכה”). אבל כמובן שזו לא כוונת הראב”ד. אחרת אין בכך שום פלא ושום דבר מסובך להבנה. מעבר לזה, מה שתלוי בבחירה לעולם לא ניתן לדעת בוודאות אלא רק בהערכה טובה. בקיצור, הכל הוסבר שם.
  7.  God of the gaps. גם זה הוסבר. האבולוציה היא תיאוריה מדעית מצוינת שעמדה בהרבה מאד מבחנים, לא פחות מכל תיאוריה אחרת. לכן האמון שלי בה הוא כאמון שלי במדע בכלל. לכן איני נוטה לקבל את הטיעון מהפערים. יתר על כן, חלקים מהברירה הטבעית הם טאוטולוגיות, כפי שהסברתי בספר, ולכן לגביהם ודאי אפשר להניח שהם נכונים.
  8. העיקר חסר מן הספר. אכן טענתי על מרכזיותו של הלימוד היא פרשנות למסורת שקיבלנו. בהקשר זה אין לי סיבה להטיל בה ספק, בפרט שלא מדובר בטענות עובדה אלא במבט ערכי. אתה מציע ברירה טבעית בהקשר הזה, אולי. לי יש אמון בתהליך הזה וההשערה הזאת לא משכנעת אותי. לעצם דבריך, מניין המעמד שניתן למלומדים אם לימוד תורה אינו דבר מרכזי? אתה מניח שיש להם מעמד אבל לא מסביר כיצד הוא נוצר, ולכן מניח את המבוקש.
  9. העדות על ההתגלות. הסברתי שכל נקודה לחוד יש לה אמינות מוגבלת, אבל הצירוף חזק יותר מסכום הנקודות לחוד. שמועות על תגרה, בפרט שמועות כאלה שמחייבת אותנו לפעול ולחיות אחרת, לא נולדות ומאומצות סתם כך. אם החבר’ה במחזור שלך היו צריכים להתחיל להיכנס לכל השיעורים בעקבות התגרה, תאמין לי שהשמועות הללו היו מתפוגגות מאליהן. בדוק ומנוסה (ממדרשיסט, כנראה ותיק יותר).
  10. פרשנות האגדה לעומת פרשנות ההלכה. את ההסבר לזה נתתי בספר עצמו (עם דוגמאות). יש תלות בתפיסות אפריוריות, אבל היא רחוקה מאד מהמצב לגבי האגדה. גם בגלל שברוב תחומי ההלכה אין הנחות מוקדמות (האם מותר או אסור לאכול חזיר), וגם בגלל שהמתודות מדויקות יותר. יש משא ומתן וראיות לפה ולשם. כל זה לא קיים באגדה. בקיצור, בהלכה המצב שונה לחלוטין, ואיני רואה טעם לחזור על דברים שוב כאן..
  11. מחולל טקסטים. אתה טועה טעות מרה. אי אפדר ליצור מחולל לסתירות ברמב”ם. זה בדיוק ההבדל. נסה ליצור מחולל שייצור סימנים בקהילות יעקב (אמנם הבחנתי בין שני סוגי מחוללים). אבל גם את זה כתבתי והסברתי היטב בספר.
  12. הצמצום. אכן אי אפשר לשלול מילים שלא אומרות הרבה (בעצם לא אומרות כלום). אז הרי תשובתי: המים במיכל התה שעל כוכב צדק הם משולשים. האם אתה יכול לשלוח זאת? אמירות על הצמצום שקולות לוגית ל”אמירה” הזאת.
  13. תודה על התיקון. אשמח לעוד הערות אם ישנן. אני אוסף למהדורה הבאה (אם תהיה).
צור הגיב לפני 3 שבועות

תודה רבה!
אני אחשוב על הדברים שוב ואפתח שירשור נפרד אם יהיה צורך.
האם מצא חן בעיניך הרעיון על איסור הסגידה לגורמי השמיים?

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

נחמד, אבל כל עבודה זרה נולדת בצורה כלשהי. ייתכן שגם עבודת השם נולדה בצורה דומה. למישהו נמאס מסגידה לפסלים או גרמי השמים והוא החליט להמציא אל מופשט (או אפילו להסיק על קיומו מתוך טיעון כמו הקוסמולוגי או הפיזיקו-תיאולוגי).

השאר תגובה