תוקפו של החוק הטבעי

לפי זה, האם ניתן היה להביא טיעון משפטי במשפט המפורסם של רו נגד וייד בארה"ב שגם בהנחה שהחוקה לא התייחסה לעובר כאדם, או שחוק נגד הפלות פוגע בחופש הפעולה של האם באופן שמנוגד לחוקה, עדיין החוק הטבעי קודם בחשיבותו המשפטית לחוקה ולכן מעשה ההפלה עצמו אסור משפטית.

ראשית, הבעיה שכאן אתה שוב נכנס לשדה המשפטי. אם ביהמ"ש היה מחליט על כך בלי טיעונים מהצדדים, זה אולי היה דומה.
שנית, גם בשדה המטא-משפטי יש הבדל משמעותי בין המקרים. במקרה של הנאצים יש לנו תביעה מכל אדם שם שיבין לבד שזהו מעשה שלא ייעשה, גם אם החוק מחייב אותו לעשות זאת. זה מובן מאליו לכל אדם סביר. לכן ציפינו ממנו שיתנגד ויסרב ליטול חלק במעשים של המשטר הנאצי. זו הסיבה שאפשר להענישו בלי הצדקה משפטית ספציפית, כי יש עליו אשמה. אבל בנושא ההפלות, תהיה אשר תהיה דעתך (ודעתי), ברור שחלק ניכר מהציבור באמת ובתמים משוכנע שזה לגיטימי. כאן קשה לומר שהיה על האישה להבין שזה מעשה שלא ייעשה, כאשר רוב הציבור הסביר לא מבין זאת. אין עליה אשמה כל עוד החוק לא אוסר זאת.
הגבול הוא כמובן דק, כי ייתכן מצב שאדם עושה מעשה שנחשב בעיני סביבתו עבירה מוסרית קשה, אבל הוא חושב באמת ובתמים שזה מותר. אני מניח שבתחילת עדיין ההפלות זה היה המצב. לכן שם אני משער שרבים היו מדמים זאת לנאצים, כי בעיניהם זה היה מובן מאליו והיתה הסכמה חברתית מלאה על כך.
אבל במשפט רו נגד וייד שהתנהל בשנת 1973, זה כבר לא היה המצב. להיפך, שם ביהמ"ש העליון כבר קבע שחוק כזה הוא לא חוקתי. כלומר כבר היתה הסכמה חברתית רחבה סביב הלגיטימיות של המעשה הזה.
העלית נקודה מעניינת, שמתקשרת אצלי לפוסט שאני כותב עכשיו. נראה מה אעשה עם זה…

בנוגע להפלות,
אלו שמתירים הפלות יכולים לטעון שגם אם החוק הטבעי או המוסר אוסר, הזכות לחיים של החוק הפוזטיבי של המדינה לא כוללת עוברים.
בנוגע לנאצים,
את הטיעון של הרב אפשר לנסח כבית דין מכין והורגין שלא מן הדין בשביל תיקון המדינה.