תפקיד התושב"ע והתושב"כ

שו”תקטגוריה: מחשבהתפקיד התושב"ע והתושב"כ
ק שאל לפני 2 חודשים

בס\”ד
שלום לכבוד הרב,
רציתי לשאול את הרב, מה הרב חושב שההגדרה הנכונה לתושב”ע? כלפי יחסה לתושב”כ. וכן להפך.
כידוע התושב”ע היא לא תמיד פשט הכתובים וגם לא ברור לי אם היא עומק פשוטו של מקרא. אז אם ככה עד כמה שיש תושב”ע מדוע צריך את התושב”כ? רק כדי בשביל לזכור, נשמע מוזר למדיי.
כמו כן, ניתן להמשיך ולשאול, הרי אם תאמר שהתושב”ע בראשיתה איננה נלמדת מהתושב”כ אז יש משהו קצת מוזר שי”ג מידות כן נלמדות מהתושב”כ.
בזמננו יש אי אלו שנוהגים לתרץ שהתושב”כ מסמלת את הרעיונות לעומת היישום שלהם בשטח הלכה למעשה שזה תפקידה של המסורת והסמכות בתושב”ע. אוהבים להביא את הדוג’ של עין תחת עין לגבי זה.
אבל לענ”ד יש בכך די קושי כי ממבט שטחי לא נראה שהתושב”כ אלגורית למדיי. 
מצד שני לא נראה שהיא גם ספר הלכתי במיוחד מכך שהפרשיות מפוזרות לאורך החומשים, פעמים רבות נראה שהלכות כתובות אחר תקריות של בנ”י ועוד. וכן קיימים סתירות בין הפרשיות ותוספות ועוד..
בתודה,
ק

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

עקרונית אין להבחנה הזאת שום חשיבות. אין הבדל הלכתי בין מה שמכונה תושב”כ למה שמכונה תושבע”פ. זה מתייחס רק למקור הדברים ולא לתוקפם. לכן זו שאלה מחשבתית-מושגית אבל אין לה משמעות הלכתית ולא נפ”מ. אמנם לשיטת הרמב”ם יש זיהוי בין ההבחנה דאורייתא-דרבנן להבחנה תושבכ”-תושבע”פ. עמדתי על כך בהרבה במאמר לשורש השני ובספרי רוח המשפט. לכן לפי הרמב”ם זו כן שאלה הלכתית.
ההגדרה הפשוטה להבדל היא שמה שכתוב בתורה הוא תושב”כ ומה שלא – הוא תושבע”פ. כעת יש לדון מה נחשב דבר שכתוב בתורה? האם מה שעולה מפרשנות פשטית נחשב ככתוב בתורה? לא בהכרח. השאלה עד כמה הפרשנות היא מילולית, והאם אנחנו רואים את הפרשנות כחושפת רבדים שקיימים בתוך התורה או כמשהו מרחיב. מעבר לזה, גם אם זה חושף יש מקום לראות את זה כתושבע”פ, כי סו”ס זה לא כתוב שם וחכמים הם שחילצו את הזה משם.
ומה לגבי הלכות שנדרשות באמצעות דרשות? האם הן כתובות בתורה? די ברור שלא. שיטת הרמב”ם (כפי שהראיתי שם ושם) היא שהדרשות הן הרחבות של התושב”כ ולא חשיפת רובדי עומק שקיימים בתוכה. אמנם ראשונים אחרים כנראה חולקים עליו בזה, אבל גם לשיטתם נדמה לי שדרשות הן תושבע”פ.
אגב, הלכות דרבנן לסוגיהן לדעתי אינן חלק מתושבע”פ. ההבחנה בין תושב”כ לתושבע”פ כל כולה מצויה בתוך הספירה של הלכות דאורייתא. הלכות דרבנן אינן ממש תורה במובן המושגי הטהור של המילה.
אבל כאמור זה דיון סמנטי וממש לא חשוב..

אסף הגיב לפני 2 חודשים

אגב מב דעת הרב על השאלה מדוע יש חיוב לשמוע למצוות דרבנן לפי הרמב”ן שלא לומד זאת מפס’ ומדוע לפי הרמב”ם שלומד מפס’ אין לזה תוקף דאו’ (ספק דרבנן לקו’ וכדו’)

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

ראה מאמרי לשורש הראשון (בספר ישלח שרשיו).

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

ההבדל הוא בין מה שכתב משה רבינו למה שהוא לא כתב. ויהושוע נצטווה:

רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

ואת ההלכות לומדים מתוך הבנת התורה. בשביל זה צריך “והגית”.

השאר תגובה