אזעקה בטילים והצו הקטגורי
שלום,
בשיעור מס' 5 על האמונה עסקת בהרחבה יחסית בהימור של פסקל. בין היתר דיברת על חוסר הרציונליות לפחד בשעת אזעקה מטילים (הסיכוי הוא אפסי), ועם זאת ציינת שיש להישמע להנחיות אלא שלא צריך להתלוות לזה תחושת הפחד. הסברת את הצורך להישמע להנחיות באמצעות הדמיון לצידוק שאין להעלים מס, להצביע בבחירות – שלמרות שיש השפעה אפסית לפעולה בודדת, הרי שמכוח 'הצו הקטגורי' ושכולם יחשבו כך, אזי בסופו של דבר ההשפעה הציבורית גדולה.
אני רוצה לשאול על הדמיון בין הדברים: בהעלמת מס או הצבעה בבחירות, בשעה שכולם יעלימו מס ולא יצביעו, אזי המסקנה הסופית הרת אסון ומשפיעה באופן ישיר עלי. אני מפסיד. כיון שכך, מכוח הצו הקטגורי שאני לא מעוניין להגיע לתוצאה זו, בהחלט אני מבין את הצורך בפעולה הבודדת. אולם, בשעה שאף-אחד לא ייכנס למקלט, אזי אכן סיכוי גבוה שמישהו יפגע, אבל תוצאה זו אינה משפיעה באופן ישיר עלי. לכאורה, האנלוגיה אינה זהה.
כמובן, בהנחה שכאשר מישהו יפגע אזי ירדד המורל הכללי של הציבור – אני מבין את האנלוגיה. אבל, אני מתעלם רגע מזה. האם יש צידוק מעבר לכך?
לא. זה הצידוק. לא רק מוראל. זה הישג במלחמה לאויב.
בעצם יש עוד צידוקים, שתי פנים של אותה מטבע: 1. הצו הקטגורי. אם זה היה חוק כללי זה קריטריון לכך שהמעשה הזה עצמו הוא החובה שלנו. 2. כאן יש נזק שאחד ימות. אני עצמי גם לא רוצה את זה. לא מסתכלים רק על המוראל שלי שזו התועלת הישירה לי עצמי.
מובן. תודה
כתבת שיש חובה ללכת למקלט בגלל הצו הקטגורי, שתי שאלות עלו לי:
א. הצו הקטגורי הוא דוקא כאשר יש השלכות על אחרים? לדוגמא: אם אני על אי בודד ויש אזעקה, אני יודע שמעשיי לא משפיעים על אחרים- האם עלי לברוח למקלט?
ב. לכאורה את הצו הקטגורי אפשר לומר גם על דברים אחרים שהנזק שלהם מזערי – אם כל אחד יחצה את הכביש ודאי שמישהו יפגע בתאונה, ולכן אל תחצה את הכביש כשם שלא היית רוצה שכולם יחצו (שהרי אחד ודאי יפגע).
אשמח לדעת.
תודה!
א. בהחלט. ראה טור 120, 122.
ב. נכון, אל תחצה את הכביש. אבל מצד שני אם אף אחד לא יחצה את הכביש כולנו נמות ברעב ומשעמום. וחוצמזה יש צרכים ואינטרסים.
תודה על המענה.
א. אני מבין מדבריך בעצם שהצו הקטגורי הוא בעצם הגדרה של מעשה מוסרי ולא קשור כלל לאם המעשה שלי משפיע על אחרים או לא, ולכן גם במצב שבו אני מבודד אני מחוייב בעשיה מוסרית. השאלה, אם כך, כיהודי שרואה עצמו מחוייב לחוקי התורה בלבד ולהלכה, ודוגל בכך שהמוסר היחידי הוא מה שההלכה מחייבת (הן מן הדין והן כדי לצאת ידי שמים) ומה שלדעתי ניתן מן השמים (עזוב עכשיו אם אתה מסכים או לא), האם הצו הקטגורי של קאנט יכול לדבר אלי בכלל? הוא יכול לחייב אותי כי זה מעשה מוסרי? אני מחזיק במערכת מוסר אחרת. אשמח להסבר, השאלה כאן בעיקר לצורך הבנת הדברים.
ב. אם באמת יש צרכים ואינטרסים שבגללם אני לא בהכרח אמור שלא לצאת רחוב, אם כך אז אדם שיש לו צורך ואינטרס גם לא חייב ללכת למקלט – הוא כרגע לומד תורה, הולך לטיול עם אשתו, רואה סרט עם חברים.
אשמח להבין!
שאלה מוזרה. ראשית, היא אינה קשורה לבירור הקודם. שנית, אתה שואל אותי: אם איני מחויב למוסר, האם אני מחויב למוסר? אוסף המילים הזה לא מצטרף אצלי למשהו בעל משמעות.
כתבתי כאן בעבר כמה פעמים שהצו הקטגורי הוא עיקרון מנחה כללי. אם אתה רואה בו כלל מתמטי נכונה לך אכזבה. הוא לא. יש שכל ישר, והיישום תמיד משתמש בו. זה נכון לכל תזה מוסרית ולא דווקא לצו הקטגורי. לדוגמה, יש מצווה, גם מוסרית, לתת צדקה לעני. אבל יש לי צרכים ואינטרסים. אתה יודע לומר היכן בדיוק עובר הקו?
א. שאלתי בתחילה אם הצו הקטגורי חל עלי גם שאני לבד או בגלל השפעה על אחרים (לא הייתי רוצה שאחרים יגנבו ולכן עלי לא לגנוב כדי לא להשפיע על אחרים). הבנתי שזה כלל לא ההבנה בצו הקטגורי, אלא הצו הקטגורי מנסה להגדיר מהו מעשה מוסרי. כיוון שאין זה קשור להשפעה סביבתית (דבר שנוגע גם לאיש ההלכה), אלא להגדרת מעשה מוסרי – יש רבים הטוענים שניסוח חוק מוסרי כלשהו זה טוב ויפה אבל הוא מיותר לאיש ההלכה שמונחה עפ"י ההלכה. ולכן שאלתי אם יש מקום למי שרואה את ההלכה כהמחייב הבלעדי לטעון לפניו את הטיעון מהצו הקטגורי שמשום כך עליו לרדת למקלט (שהרי מצד פיקו"נ אין כאן).
ב. לגבי הצרכים והאינטרסים המתנגשים עם מעשה מוסרי – ברור שלעיתים אנו בוחרים באינטרס, אבל אדם שהוא רואה עצמו מוסרי/הלכתי במקרה של הצדקה יתן את הצדקה לעני למרות שיש לו אינטרסים שונים. אא"כ האינטרסים הם מוסריים ונכונים יותר מאשר נתינת הצדקה (עניי עירך קודמים לדוגמא). אחרת אני לא רואה איפה יש כאן מקום לבכר את האינטרסים על פני המעשה המוסרי/הלכתי.
תודה
אין לי אלא לחזור על דבריי מההודעה הקודמת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer