איך מכריעים בלי מומחיות?

בתקופה האחרונה אני טרוד בשאלה עקרונית על האופן שבו אדם שאינו מומחה יכול לגבש עמדה מושכלת ולהכריע בסוגיות מורכבות. כמעט בכל תחום קיימים פרטים רבים, מחקרים, נתונים וטיעונים סותרים. ולכן, כשאני נדרש לבחור עמדה, אני מרגיש שאני עומד מול פער ידע מובנה.
לדוגמה (כדוגמה בלבד): נושא החיסונים. מצד אחד יש עמדה רווחת של רוב הממסד הרפואי ורוב הרופאים; מצד שני יש מתנגדים שמציגים טיעונים, לעיתים לאחר קריאה ובדיקה מרובה. אני עצמי לא מבין מספיק בתחום כדי לבחון את הטענות לגופן, ובוויכוח מול מתנגד חיסונים ברור לי שלא אדע להתמודד עם טיעונים טכניים לא מפני שאני משוכנע שהוא צודק, אלא מפני שאין לי כלים מקצועיים.
מכאן נוצרות אצלי כמה אי-נוחות:
האינטואיציה יכולה להיות  ש'כנראה הממסד צודק', כמו גם כשאני שם לב שלעתים התנגדות לחיסונים מגיעה כחלק מ'חבילה' של עמדות נוספות שנראות לי תמוהות, – אבל זה לא ממש מספק לגופו של עניין בשאלה עצמה. ואם אכן המסקנה שאי-אפשר באמת להכריע באופן מושכל בלי להיכנס לעומק המקצועי, יוצא שחלק גדול מהוויכוחים הציבוריים שלנו הם כמעט חסרי משמעות, כי לרוב האנשים יש דעה בלי בדיקה ממשית אלא מתוך רושם כללי. יצאתי ובדקתי, וזה ממש רוב הוויכוחים והעמדות שלנו.
לכן השאלה שלי היא: האם קיימת דרך סבירה ושיטתית לאדם מן השורה לגבש עמדה ולהכריע בוויכוחים מקצועיים גם בלי מומחיות, כך שהעמדה תהיה יותר מאשר אינואיציה' או 'אמון כללי' בלבד, ומצד שני בלי להידרש להפוך למומחה בכל תחום? או שבאמת התשובה היא שאיןב זה מסמרות, וזה עצמו אינטואיציה עד כמה צריך לבדוק ולהיכנס לפרטים (אם כך, נראה שהציבור ממש נמצא בקצה, ולטעמי זה החלט לא מספיק. חייבים לדעת יותר בוויכוחים) .