ברכה על 'מתיר'

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיברכה על 'מתיר'
יוסי שאל לפני 6 חודשים

עד כמה שאני מבין ישנם דברים כמו שחיטה והפרשת תרומה (כמדומני) שכל עניינם הוא רק התרת איסור, כלומר אין בהם עניין ערכי מצוותי. אע”פ כן יש ברכה עליהם, וזה היה נראה לי קצת משונה, כיון שזה מעשה בלי משמעות. יש לרב הסבר מדוע בכל זאת יש ברכה? תודה. 
דרך אגב רציתי לשאול גם האם כל המצוות הקיומיות לגמרי (דהיינו שאין ציור שבו יש חובה לקיימם, והקיום משם ואיך הוא קיומי) הן נטולות תוכן ערכי במובן כמו שחיטה וכדו’ או לא. תודה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

גם דברים שהם התרת איסור יכולים להיות מצווה. המצווה היא להפריש תרו”מ, וההפרשה מתירה את איסור טבל. יש דברים שמכונים בז’רגון ההלכתי “מתיר”, שהם רק התרת איסור ולא מצווה, ועליהם באמת לא מברכים. לכן למשל מזה שמברכים על שחיטה למדו הראשונים שיש מצווה בשחיטה וזה לא רק מתיר של איסור אינו זבוח. יש מצווה לשחוט אם רוצה לאכול. בניסוח קיצוני יותר: מצוות השחיטה היא העיקר, והאיסור לאכול לא שחוט הוא רק זרז שבא לוודא שתשחט. וכך לגבי הפרשת תרו”מ, שאיסור הטבל לפני שהפרשת בא לוודא שתפריש (ואולי יש לתלות זאת במחלוקת רש”י ותוס’ בשאלה האם איסור טבל הוא בגלל התרומה שמעורבת בו או שהוא איסור נפרד).
כעת ראיתי שאתה מניח לגבי שחיטה לא כך, אבל אתה טועה.
לגבי מצוות קיומיות לגמרי, בפשטות אין כאלה. אמנם רמ”פ רצה לטעון שמצוות ישוב א”י היא כזאת, אבל ר”א שפירא חלק עליו בטענה שאין מצוות קיומיות לגמרי. יש רק מצוות שהן קיומיות מרף מסוים ומעלה (כמו צדקה מעל שליש שקל, או תלמוד תורה מעל שני פרקים ביום).

dvirlevi311 הגיב לפני 6 חודשים

שיטתו המעניינת של האור זרוע (הלכות ק”ש כה) היא שאין ברכה “מתירה” ותמיד ברכת המצוות או ברכת הנהנין הן להודות לה’ ולכן אפשר לדעתו לברך גם אחרי המעשה או ההנאה שאף פעם לא מאוחר לומר תודה.
דבריו שם מאוד מתסברים

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

זה נאמר רק לגבי ברכות, אבל הדיון כאן עסק במתירים מעשיים. לגבי ברכות זה נשמע מתבקש, שהרי הכלל של עובר לעשייתן לא נתלה בזה שמדובר במתיר אלא בכללי הברכות. ולכן יש מצוות שמברכים עליהן לא עובר לעשייתן (טבילה, נטילת ידיים).

dvirlevi311 הגיב לפני 6 חודשים

זו אכן ראיתו של האו”ז. הוא סובר שאם ישיוצאים מן הכלל כטבילה זה מעיד על הכלל כולו שיש שייכות לברכות גם לאחר המצווה.
אבל הרמב”ם (ברכות יא ז-ח) סובר שאין ראיה מהיוצא מן הכלל על הכלל, ולדעתו אסור לברך לאחר מעשה המצווה “חוץ מטבילת הגר בלבד”. אני לא כל כך מבין את ההגיון בשיטתו.

דרך אגב, הסוגיות נראות מאוד מקבילות (ברכות ומעשים מתירים) גם לעניין ברכות הנהנין האחרונים לומדים שהברכה היא מדין הודאה אך אסור להנות עד שאתה מודה וגם אם כבר נהנת עדיין שייך להודות. כמו שהרב אמר העיקר זה חיוב ההודאה והאיסור לאכול בלי להודות הוא רק נגזרת של חיוב זה. בניגוד לסוברים שברכת הנהנין היא רק מתירה (כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה…).

מיכי הגיב לפני 6 חודשים

הרמב”ם נחלק עליו בהלכות ברכות (עובר לעשייתן), אבל אין שום הכרח שהוא רואה את הברכה כמתיר

השאר תגובה