גזירת רפואה בשבת (שחיקת סממנין)‎

שו”תקטגוריה: הלכהגזירת רפואה בשבת (שחיקת סממנין)‎
שואל שאל לפני 6 שנים

שלום הרב מיכאל,
 
רציתי לשאול לגבי גזירת רפואה בשבת (שחיקת סממנין), למה בימינו הגזרה לא בטלה או לפחות לא מצומצמת רק לתרופות ביתיות? הרי בימינו לא ניתן להכין כדור אקמול או נגד כאב בטן בבית ע”י שחיקת סממנין?
 
יש גזירות אחרות בשבת שכן בוטלו כמו גזרת תכשיטי נשים בשבת, או גזירת מכירת בהמה גסה לגוי, אם כן, למה שגם גזרה זו לא תתבטל? במה היא שונה מהקודמות?
 
בברכה,

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

באופן עקרוני מקובל להלכה שגזירה לא בטלה גם אם בטל טעמה, עד שיבטלה בי”ד גדול בחכמה ומניין מזה שגזר אותה.
אמנם יש לא מעט דוגמאות שבהן כן מבטלים מסיבות שונות (לפעמים רק בגלל הנזק והבעייתיות שמתעוררת. אפשר לראות בפרק האחרון בספרו של נריה גוטל “השתנות הטבעים בהלכה”). יש מהפוסקים שטוענים שהיום אין חשש שחיקת סממנים ולכן יש להתיר. בשורה התחתונה מקובל להקל בזה היום אבל לא להתיר לגמרי. זה רק סניף לנסיבות מקילות נוספות.
איני יודע מהי גזירת תכשיטי נשים שבוטלה. ולגבי מכירת בהמה לגוי, זה תוס’ שטוען שבימיו קשה לחיות כך. אמנם בימינו הדבר השתנה וספק בעיניי אם הגזירה אכן בטלה. נכון שכיום הגויים לא עובדים ע”ז ולכן טעם הגזירה בטל ואני מניח שבגלל זה אימצו את ביטול התוס’ אף שהיום המצב הוא שונה.    

שואל הגיב לפני 6 שנים

לגבי תכשיטי נשים בשבת התכוונתי להלכה הזאת:

אישה שיצאת במחט נקובה, חייבת; והאיש, פטור. ואיש שיצא במחט שאינה נקובה, חייב; והאישה, פטורה–מפני שהיא מתכשיטיה, ואינה אסורה, אלא גזירה, שמא תראה לחברותיה. זה הכלל: כל היוצא בדבר שאינו מתכשיטו, ואינו דרך מלבוש, והוציאו כדרך שמוציאין אותו דבר–חייב; וכל היוצא בדבר שהוא מתכשיטיו, והיה רפוי ואפשר שייפול במהרה ויבוא להביאו ברשות הרבים, וכן אישה שיצאת בתכשיטין שדרכה לשלוף אותן ולהראותן–הרי אלו פטורין; וכל דבר שהוא תכשיט, ואינו נופל ואין דרכה להראותו–הרי זה מותר לצאת בו. לפיכך אצעדה שמניחין בזרוע או בשוק, יוצאין בה בשבת–והוא שתהיה דבוקה לבשר, ולא תישמט. וכן כל כיוצא בזה.

והשו”ע כתב: שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף יח
והאידנא, נשי דידן (סב) נהגו לצאת בכל תכשיטין. ויש שאמרו דמדינא אסורות, אלא שכיון שלא ישמעו, מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות. ויש שלימדו עליהם זכות לומר שהן נוהגות כן ע”פ סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין לחצר שאינה מעורבת, * והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת, ומותר. הגה: וי”א עוד טעם להתיר דעכשיו שכיחי תכשיטין ויוצאין בהם אף בחול וליכא למיחש דילמא שלפא ומחויא כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהן רק בשבת ולא הוי שכיחי (תוס’ פרק כ”כ /במה אשה/ והגהות אלפסי פרק במה אשה). (סג) ומיהו טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש, דתנן בה חייב חטאת, (סד) אף בכרמלית אסור אפילו לדידן. והוא הדין לכל מאי דאתמר ביה חיוב חטאת. ויש מי שאומר שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת שאין עליה חותם, (סה) ה”ז להם כתכשיט, ושרי. ולפי זה אפשר דכיון שנהגו עכשיו הנשים לצאת בטבעת שיש עליה חותם (סו) הרי הוא להן כתכשיט, ושרי. (סז) ומ”מ צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטים שהן צריכות להעמיד קישוריהן ולא יותר, * כי בזה שאין להן תועלת בו ישמעו לנו.

לגבי היתר מכירת בהמה לגוי כתב הט”ז: ט”ז יורה דעה סימן קנא ס”ק ה
(ה) נהגו היתר בכל. – הטעם בב”י בשם סמ”ג דלא שייך האידנא נסיוני דאין אנו בקיאין כ”כ בקלא וגם אין דרכינו להשאיל ולהשכיר לעובד כוכבים

כלומר נראה שבשני המקרים מקילים בגזירה מכיוון שהטעמים פחות רלבנטיים למציאות, ולכן אני שואל למה שלא נקל גם בגזרת שחיקת סממנין בימינו.

mikyab צוות הגיב לפני 6 שנים

אין לי על כך תשובה טובה, ובוודאי לא כללית. כפי שכתבתי לך, עקרונית גם כשבטל הטעם הגזירה לא בטלה. אבל יש המון יוצאי דופן. ראה את הדיון בספרו של גוטל הנ”ל

Back to top button