גיטו וידו באין כאחד

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיגיטו וידו באין כאחד
איתי שאל לפני 9 חודשים

שלום וברכה
מה ההיגיון ב\’גיטו וידו באין כאחד\’?
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 9 חודשים
השואל הגיב לפני 9 חודשים

ראיתי שהאבנ”ז או”ח כב-ט כותב שגיטו וידו באין כאחד שייך רק על שלילת המעשה ולא על מעשה חיובי. מהי המשמעות של דבריו?

השואל הגיב לפני 9 חודשים

וז”ל: והכלל אצלי דבמקום שחל בעצם רק משם דבר המעכבו אי אפשר לחול וכיון שעל ידי חלות הדבר יוסר המעכב חל הדבר ועל כן בחצר האשה שבעצם החצר הוא שלה רק ע”י האישות הוא שלו לפירות. וכיון שבגירושין הוסר האישות חלין הגירושין

1. מה ההיגיון בדבריו?
2. לכאורה הוא מתייחס רק לבעיית הזמנים, אך קיימת גם בעיה מהותית שהסיבה תלויה במסובב

mikyab צוות הגיב לפני 9 חודשים

להיפך, נראה שהוא מתייחס לסיבה ומסובב ולא לזמנים. מבחינת הזמנים אין שום הבדל אם זה עניין צדדי או לא. אבל ביחס הסיבתי הוא טוען שיש לחלק כשההתנגשות אינה חזיתית. אמנם מסברא זה נראה לי דחוק.
ייתכן שצריך להסביר זאת כך (ראה בשיעור שהפניתי אותך אליו). בעצם ניתן לקנות גט בחצר מילוג שלה, אבל השייכות לבעל תחזור ותעקור את הקניין (זה הפירוש שהמעכב הוא צדדי) וממילא את הגירושין. אבל מעת שהיא קנתה את הגט היא משוחררת ממנו ואז גם הבעלות שלו בשדה פקעה, וממילא אין עיכוב לקניית הגט (כלומר כעת אין מה שיחזור ויעקור זאת).

שואל הגיב לפני 9 חודשים

בתקפו כהן התוס’ מפרשים שהשתיקה כהודאה וזה מה שהופך את החפץ לברשותו והריטב”א כותב שההקדש חל למפרע משום באין כאחד. האם נכון לומר שהבעיה המהותית איננה קיימת, מאחר שהסיבה (היות החפץ ברשותו של המקדיש), איננו נפעלת מחמת המסובב (חלות ההקדש ע”י פעולת ההקדשה). פעולת ההקדשה היא רק היכי תימצי לפרש את שתיקתו של השני כהודאה, אך איננה גורמת באופן ישיר לכך שהחפץ יוגדר כברשותו של המפקיד. על כן הסיבה איננה תלויה במסובב באופן ישיר, וייתכן שאנו נמצאים מול בעיה בסדר הזמנים בלבד או שמאחר שסו”ס ללא פעולת ההקדשה החפץ לא יוגדר ברשותו זוהי גם בעיה מהותית של תלות סיבה במסובב?

mikyab צוות הגיב לפני 9 חודשים

אם יש לך שאלה אנא נסח אותה כמו שצריך. אני לא מבין מה הקשר אלינו ובמה מדובר.

השואל הגיב לפני 9 חודשים

אמרתם שבבאין כאחד יש שתי בעיות: 1. כיצד המסובב קודם לסיבה (סדר הזמנים) 2. בעיה מהותית -הסיבה תלויה במסובב. שאלתי האם כאשר הריטב”א בתקפו כהן אומר שהקדשו וידו באין כאחד, האם זהו מקרה קל יותר מבדר”כ, מאחר שכאן הסיבה לא תלויה במסובב באופן ישיר. הסיבה לכך שההקדש חל היא כי החפץ ברשותו, והחפץ מוגדר ברשותו כי השתיקה מתפרשת כהודאה והסיבה שהשתיקה מתפרשת כהודאה היא כי השני עשה הקדשה. קודם כל יש את מעשה ההקדשה שגורם לשני להודות ואז זה מוגדר ברשותו ואז ההקדש חל. האם כאן יש בעיה מהותית שהסיבה תלויה במסובב או לא.
אנסח את דבריי בשנית, מאחר שאיני בטוח שהם מובנים: יש להתייחס למעשה ההקדשה בשני אופנים -פעולה מציאותית ופעולה דינית. השתיקה מתפרשת כהודאה מכוח הפעולה המציאותית של ההקדשה (למה אתה שותק כאשר השני מקדיש) וזה גורם לכך שהפעולה הדינית של ההקדשה תוכל לחול. שאלתי אם בכהאי גוונא זוהי בעיה מהותית או רק בעיה בסדר הזמנים.

השאר תגובה