דבר ולא חצי דבר

שלום וברכה. רןב קושיתך מבוססות על דעת רבנן שסוברים שעדות של ג כתות על חזקה מועילות, וגם דברי הנתיבות נסובו על דעת רבנן ( עיין דברות משה בק סי מח שמוכיח שלרע זה בודאי פסול בהגדה). את קושייתך לגבי חסקת אין אדם פורע לא הבנתי ואשמח אם תוכל לבארה תודה רבה

שכחתי להבהיר שאני ניסיתי לתת הסבר בדעת ר"ע

טענתי הייתה שבי"ד פוסקים גם על פי חזקה, ולשיטתך לכאורה הם לא אמורים לעשות זאת. לא הם אלו שצריכים להסיק מסקנות עובדתיות, אלא צריך להביאן בפניהם.

האם אין מקום לחלק בין דיני הראיות המוחלטות (עדות) שם בי"ד לא מסיק מסקנות, ומשאיר זאת לעדים, לבין מקום בו אין ראיות מוחלטות (עדות) ובי"ד פוסק על סמך כלים אחרים (חזקות, ברי ושמא וכו') שם בי"ד לוקח על עצמו גם תפקיד זה?

לא רואה חילוק לפי סברתך

כלל לא הבנתי את הקושיא. הליכה אחר חזקה איננה בירור עובדתי. בי"ד כלל איננו מסיק מתוך החזקה שהוא הבעלים של הקרקע וכו'. זוהי הנהגה והנחה משפטית ולא בירור. תפקיד העדים הוא בירור מציאותי ובי"ד איננו מסיק מסקנות עובדתיות מהי המציאות, אך חזקה איננה הסקת מסקנות מציאותיות, אלא מסקנה דינית

וזאת מניין לך? ראשית, בי"ד מסיק שהוא ישב ג שנים בקרקע. זו מסקנה עובדתית. שנית, גם המסקנה שהשדה שלו היא עובדתית. למה להניח שזו רק מסקנה הלכתית?
בה במידה אתה יכול לומר שבי"ד יסמוך על עדות של חצי דבר מכוח חזקה שאם יש עדים זה כנראה נכון.