דוגמא להתנגשות עולם המעשה וההלכה באיסור בל ייראה
הרב מיכי שלום
כתבת בעבר על כך שמוסר והלכה אינם ערכים חופפים ושעל האדם לדעת מתי להכריע בינהם.
מה לגבי עניינים שאינם מוסריים אבל יש קושי עצום בקיומם ההלכתי ,כגון בעל מפעל עצום לחמץ (נניח אוסם). מצד אחד עליו להיפטר מהחמץ לפני פסח. מצד שני מכירת חמץ היא ,אם להיות ישיר וכן ,נראית כתעלול הלכתי. האם לא עדיף לטעון שיש גבולות ממוניים לאיסור בל ייראה או אפילו להרחיק ולטעון את טענת 'ספסנישט' שציינת לגבי מצות אחרות (אם אני זוכר נכון,מחיית עמלק טף ונשים)?
אי אפשר לדון כללית בשאלה כזאת. כל דוגמה לגופה. לגבי החמץ אין בדל בעיה. המכירה היא פתרון מצוין והיא תקפה למהדרין.
לדעת הרב, מכירת חמץ גם של אדם אישי בביתו )מקום שאין הפסד מרובה)
זה לכתחילה?
לדעתי כן. החמץ מכור כי אתה חתום על חוזה. מה שהיה בלבך אינו רלוונטי. דברים שבלב אינם דברים. אבל בחברות גדולות זה גלאט לכל הדעות. הרי הן רוצות למכור את מוצריהן, ולכן הן גם מתכוונות למכירה. אם יהיה מישהו שיקנה מהן את כל הסחורה הן יעשו לו מי שבירך.
אני לא מדבר כמובן על מכירת החמץ הבלוע בכלים ושאר הבלים.
למה הרב מתייחס לזה כהבלים?
כי מכירת חמץ שבלוע בכלים זה הבל. המכירה גם לא חלה וגם לא נדרשת. חוץ מזה זה כליל החכמה והמעלות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer