דין המוציא מחבירו כשהמוחזק הוא שליח של בעל הכסף
בשו״ע חו״מ קפג,ו מופיע דין שאם המשלח נותן סכום של כסף לשליח כדי לקנות סחורה, והמוכר נותר לשליח כמות של סחורה יותר גדולה ממה שמייקר הדבר היה השליח יכול לקנות עם הכסף. והשאלה היא מה הדין של המתנה הזאת האם היא שייכת למשלח (בעל הכסף) או לשליח.
רש״י (כתובות צח: ד״ה שיש) מפרש שחולקים את התוספת בין השליח למשלח, כי אנו מסתפקים האם המוכר נותן מתנה לשליח בזכות זה שהוא בא לקנות אצלו, או שהמוכר נותן את המתנה למשלח כי בזכותו באו אליו לקנות סחורתו, ולכן השליח והמשלח חולקים.
לכאורה יקשה, שהרי אם הם חולקים בגלל שיש ספק, למה לא אמרינן שהמוציא מחבירו עליו הראיה שהרי עתה זה השליח שהוא מוחזק בכל התוספת כרגע, והמשלח בא להוציא מידו ? לא ?
אני לא בסוגיא כרגע אז אענה מקופיא. ראשית, יש המון כללי הכרעה במצבי ספק ממוניים. הממע"ה הוא רק אחד מהם. שודא, כל דאלים גבר, יהא מונח, יחלוקו וכו'. הראשונים דנים מתי משתמשים בכל אחד מהם, ולפי כל שיטה צריך לדון למה דומה המקרה הזה.
ראשית, ברור שכאן יש דררא דממונא, ואין חזקה מה שתחת ידו (כי אנחנו יודעים איך הגיע לידו). מעבר לזה, כל עוד הוא שליח אפשר לראות את שניהם כמוחזקים שהרי הוא ידא אריכתא של המשלח. כידוע, כששניהם מוחזקין חולקים כמו בטלית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer