דרך תרומת איברים העדיפה

אכן השאלה היא האם עדיף מוסרית לתת לפי קריטריונים עקרוניים, שאינם מתייחסים כלל למיקומו האישי של האדם (לדוגמא, כללים עקרוניים לא יבדילו בין לאומים כי יש בזה גזענות). יש זה לכאורה אלטרואיזם טהור יותר.

או שמא אין "פגם", או אפילו יש עדיפות, למוסר אישי יותר, כך שתהיה עדיפות לאלו שהוא באמת יותר מחובר אליהם (אחיו שצריך כליה, בן לאותו לאום, או סתם חבר שהוא מכיר). האם יש בזה פגיעה באלטרואיזם? האם נכון יותר לקבל את כל ההחלטות מאחורי "מסך בערות"?

(התומכים במוסר יותר אישי מדברים על כך שמוסר מופשט אינו "מוסר אנושי", ושמוסר הוא דבר שנולד מתוך "אינטרקציה אנושית" ועוד כל מיני מושגים שאני לא כ"כ מבין.
אם כי כשאני בוחן את העמדה ההלכתית זה נוטה בבירור לכיוון הזה- השאלה האם יש לכך בסיס מוסרי או שמא הלכתי בלבד).

אני לא חושב שהשאלה היא מוסרית אלא שאלה של יעילות. ישנה טענה שאם כל אחד ידאג לקרוביו העולם יתנהל בצורה טובה יותר מאשר אלטרואיזם חוצה גבולות. אחרים סבורים שאלטרואיזם הוא שיטה יעילה יותר. זה קצת קשור לשמאל (שמאמין בניהול צנטרליסטי של השוק והחברה) מול ימין (שמאמין ביד נעלמה וכלכלה חופשית).
בכל אופן, אני לא חושב שהשאלה נשאלת במישור הדאונטולוגי שבו שופטים החלטה של אדם יחיד. ההמלצה עניי עירך קודמים אינה המלצה מוסרית אלא המלצה של יעילות. אם כל אחד דואג לכל העולם אז לא יוצא מזה כלום. עדיף שכל אחד ידאג לסביבתו הקרובה שבאמת איכפת לו ממנה, ובשורה התחתונה זה יביא לטוב גדול יותר ליותר אנשים. כמובן שמדינה יכולה להחליט שהיא נוטלת לעצמה את המושכות ומנווטת את הפעילות האלטרואיסטית. יש לכך הצדקה במקרים מסוימים. ושוב, ההחלטה של המדינה אינה בגלל שכך מוסרי יותר (דאונטולוגית) אלא מפני שכך יעיל יותר (תוצאתית).