הטרגדיה בבית שמש
שלום הרב.
איני יודע האם שמעת על המקרה המזעזע השבוע בבית שמש. הנושא די הטריד אותי, וחשבתי על הפן ההלכתי והמוסרי שבעניין.
התקיימה הצגת נשים באידיש לציבור הנשים שם ('ירושלמיות' בעיקר). באולם בר מצווה קטן שנועד להכיל 200 איש, הכניסו המארגנות 800 (מטעמי חיסכון, כנראה). כמובן שלרובן לא היה מקום ישיבה, ולכן הן הצטופפו בכל מקום אפשרי, כולל בחדרים צמודים שמוגדרים כמטבח,וכדומה. שלא על דעת המארגנות, הכניסו הצופות שולחנות מתקפלים ששייכים לאולם, כדי לעמוד עליהם, וכך להצליח לצפות בהצגה.
משתתפות רבות באו על עולליהן וטפן. אחת מהן הביאה תינוק כבן חודש, ודחקה את עגלתו לידה. שולחן עמוס בצופות התמוטט באמצע ההצגה, ופגע בראשו של התינוק. הוא הובהל לביה"ח, ולמחרת בבוקר נקבע מותו.
מבחינה משפטית ישנם כללים איך ועל מי להטיל את האחריות. בעל האולם עוכב לחקירה באזהרה, ככל הידוע לי.
השאלה שלי היא מבחינה הלכתית. נדמה לי שבהלכה אין מושג של אחריות 'מיניסטריאלית' (לא מצאתי הגדרה טובה יותר). נניח שאנו באים לקבוע מי חייב גלות. האם ההלכה תחפש בפינצטה מי העמידה את השולחן, ומי היתה הגורם להתמוטטותו ("ה' שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחד וישב עליו ושברו – האחרון חייב, ואמר רב פפא: כגון פפא בר אבא" ב"ק י'), או שתוכל לראות את המכלול, ולהטיל את האחריות על גורמים אחרים, או אולי לחלקה בין כולם?
בסיפור שלנו אפשר למצוא כמה אשמים: בעלי האולם, מפיקי ההצגה, מכניסי השולחן, העומדים עליו (הראשונים והאחרונים), והאם שהכניסה את עוללה למקום סכנה.
האם מבחינה מוסרית ניתן למצוא אשם עיקרי?
לא שמעתי על המקרה, אבל מתיאורך דומני שיש כאן אשמים רבים. זה מתחיל בחברה החרדית בכלל שלא מקפידה על כללי תקינות ובטיחות כי היא סוגרת את עצמה בפני נהלים שבאים מבחוץ. מעבר לזה, היא לא פותחת את האפשרויות לבילויים בפני נשים ובכלל, וזה מביא ללחץ גדול על כל אירוע "כשר". מעבר לזה, אולי גם הבעלים אשמים שלא נותרו בייבי סיטר על הילדים כשהאישה הולכת לבלות (שמא מחשש ביטול תורה, אבל אני מניח שזו לא כל התמונה).
אחרי זה יש אחריות על בעל האולם להקפיד על מספר האנשים המותר. זה גם מה שקובע החוק.
ואחרי זה אחריות על האם שהביאה את הילד לשולחן כזה, ועל כל מי שעמדה על השולחן ועל כך מי שראה ולא העיר.
מכיון שאין דמים לבן חורין, השאלה מי אחראי עיקרי לא נראית לי חשובה כאן (זו אולי נפ"מ רק לתשלום נזק השולחן, אבל בעל האולם שהרשה זאת לא יכול לתבוע דהוי כמתה מחמת מלאכה). כולם צריכים לעשות חשבון נפש.
תודה רבה!
השאלה מי האחראי העיקרי נוגעת לחיוב גלות, לא?
ראשית גם חיוב גלות אין כיום. אבל מעבר לזה, איני חושב שבכה"ג מישהו מתחייב גלות אפילו אם תגיע למסקנה שהוא אשם עיקרי במובן כלשהו.
בהתחלה ניסיתי לחשוב בקטגוריות של זה יכול/אינו יכול וזה יכול/אינו יכול, והבנתי מייד שקשה ליישם אותן כאן. הסיבה לכך היא שאין כאן פעולה של אדם אלא רשלנות, ולכן אי אפשר להגדיר את התרומה ההדדית שלהם. אני חושב שאדם שהניח את ילדו על ספסל מט לנפול והילד נפל ומת לא יתחייב גלות. זו צריכה להיות פעולת הריגה שלו, גם אם בשוגג. כאן אין פעולת הריגה אלא רשלנות או לכל היותר גרימה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer