הטרגדיה בבית שמש

שלום הרב.
איני יודע האם שמעת על המקרה המזעזע השבוע בבית שמש. הנושא די הטריד אותי, וחשבתי על הפן ההלכתי והמוסרי שבעניין.
התקיימה הצגת נשים באידיש לציבור הנשים שם ('ירושלמיות' בעיקר). באולם בר מצווה קטן שנועד להכיל 200 איש, הכניסו המארגנות 800 (מטעמי חיסכון, כנראה). כמובן שלרובן לא היה מקום ישיבה, ולכן הן הצטופפו בכל מקום אפשרי, כולל בחדרים צמודים שמוגדרים כמטבח,וכדומה. שלא על דעת המארגנות, הכניסו הצופות שולחנות מתקפלים ששייכים לאולם, כדי לעמוד עליהם, וכך להצליח לצפות בהצגה.
משתתפות רבות באו על עולליהן וטפן. אחת מהן הביאה תינוק כבן חודש, ודחקה את עגלתו לידה. שולחן עמוס בצופות התמוטט באמצע ההצגה, ופגע בראשו של התינוק. הוא הובהל לביה"ח, ולמחרת בבוקר נקבע מותו.
מבחינה משפטית ישנם כללים איך ועל מי להטיל את האחריות. בעל האולם עוכב לחקירה באזהרה, ככל הידוע לי.
השאלה שלי היא מבחינה הלכתית. נדמה לי שבהלכה אין מושג של אחריות 'מיניסטריאלית' (לא מצאתי הגדרה טובה יותר). נניח שאנו באים לקבוע מי חייב גלות. האם ההלכה תחפש בפינצטה מי העמידה את השולחן, ומי היתה הגורם להתמוטטותו ("ה' שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחד וישב עליו ושברו – האחרון חייב, ואמר רב פפא: כגון פפא בר אבא" ב"ק י'), או שתוכל לראות את המכלול, ולהטיל את האחריות על גורמים אחרים, או אולי לחלקה בין כולם?
בסיפור שלנו אפשר למצוא כמה אשמים: בעלי האולם, מפיקי ההצגה, מכניסי השולחן, העומדים עליו (הראשונים והאחרונים), והאם שהכניסה את עוללה למקום סכנה.
האם מבחינה מוסרית ניתן למצוא אשם עיקרי?