המעמד ההלכתי של חוקי המדינה

האם זה נכון באופן גורף לגמרי, כלומר שעבירה על כל חוק (גם חוקים שהרבה אנשים עוברים עליהם ופחות נאכפים וכו׳) דינה כעבירה במובן ההלכתי, או שזה תלוי בנסיבות?

כתבתי לא פעם כנגד התפיסה ה"דוסית" של חוקי המדינה. מה שמוטל עלינו הוא להיות אזרח סביר. מה שהציבור נוהג לעבור לדעתי אין בזה איסור הלכתי.

הרב יוכל לפרט מה זה – הציבור נוהג לעבור?
זה צריך להיות רוב הציבור?

לחצות כביש לא במעבר חציה?
לא להוציא חשבונית מס על עסקה?
איפה עובר הגבול?
תודה

אין כאן הגדרות חדות. זו לא מתמטיקה. יש שכל ישר.

הנה למשל המדינה הציעה סכום נאה למי שהיה במסיבת הנובה שנגמרה איך שנגמרה, וכמובן רבו הנרשמים, כדי להקל על המסה ביטוח לאומי הוריד מיד ארבע וחצי אלף איש שכלל לא היו בארץ בשביעי באוקטובר, רואים מכאן כמה אנשים סוברים שזו אינה הלכה ממש מאידך מה שלא הצליחו בזה מראה שיש כאן עבירה ואי עביד לא מהני

זה כל כך לא ברור לדוגמה האדם הסביר שאני מכיר רואה סרטים בצפייה ישירה להבנתי הרב טוען שזה אסור.
למה צפייה ישירה נחשב עבירה הילכתית לנסוע עשר ק״מ מעל המותר לא.
אין כאן קו מחבר.

מה עניין שמיטה לחביתה? הורדת סרט זה גזל. שום קשר לדינא דמלכותא.

להבנתי, לפי רובן הגדול של הדעות, יסוד זכויות היוצרים הוא מכוח דינא דמלכותא דינא, בעוד שלפי דין תורה כשלעצמו אין מעמד עצמאי לזכויות יוצרים. כמו כן, עצם הורדת סרט אינה נחשבת לגזל במובנו הקלאסי: גזל הוא נטילה של חפץ פיזי מרשות בעליו והעברתו לרשות אחרת. במקרה של הורדת סרט מדובר לכל היותר בשימוש זמני בקובץ שנמחק לאחר מכן, או ביצירת עותק דיגיטלי מבלי לגרוע מן המקור. לכן, נראה שהאיסור להוריד סרטים נובע מן החובה לציית לחוקי המדינה, המגדירה ומגינה על זכויות היוצרים, מכוח דינא דמלכותא דינא, ולא מגדר גזל קלאסי.
זה הקשר לשמיטה להר סיני.