חוקי פיסיקה טאוטולוגים והטיעון הפיסיקו תיאולוגי

שלום הרב מיכי,
יש לי שאלה לגבי נושא שלהבנתי אין לה התייחסות במחברות (או באלוקים משחק בקוביות), מחילה מראש באם כן.
 
הטיעון הפיסיקו תיאולוגי אומר שאנחנו רואים מערכת חוקים מורכבת ומניחים שהגיוני שיהיה לה בורא. על הבורא אנחנו לא מכילים את אותה לוגיקה תחת הבנה שהרגרסיה חייבת לעצור איפשהו (מה שהוגדר כעילת וטעם עצמו) והבורא איננו בניסיוננו אז אנחנו עוצרים את הלוגיקה הזו עליו.
 
בשיחה עם חבר עלתה השאלה –
מדוע שלא נכיל את אותה הלוגיקה על ה'תיאוריה של הכל' אותו חוק פיסיקה שמניחים שמתאר את כלל חוקי הפיסיקה ביחד. חוק זה איננו בניסיוננו, לכן יתכן שגם הוא בנוי כך שהוא טעם עצמו. ובהינתן שהחוק הנ"ל הוא באמת טעם עצמו, הוא מייתר את הצורך במתכנן לתתי החוקים שלו (כי הם תכונות של החוק הכללי).
לתיאוריה זו כמובן אין שום הוכחה, אבל השאלה היא למה תזת התיאוריה של הכל היא טעם עצמה, עדיפה על תזת המתכנן? היא עונה לא פחות על הקושי הפילוסופי.
 
ניסיתי לתקוף את הדיון הזה מכמה כיוונים (התזה המקורית היתה שונה, היא שוכללה על מנת לענות על הערעורים הנ"ל),
–          חוק רק מתאר 'יש' והיש הזה יהיה הבורא. נענתי, ובצדק, שהחוק הנ"ל הוא איחוד של כלל חוקי הפיסיקה והיש שאותו הוא יתאר הוא היקום עצמו על כל חלקיו, לזהות את הישות הזו כבורא זה דבר זהה לפנתאיזם. שהרי זיהינו את הבורא עם חוקי הפיסיקה או הטבע (בלבד) ולא עם משהו מעבר לכך. (פה לא מדובר על חוק חדש שהוא טעם החוקים האחרים, שאז אכן היה אפשר לזהות אותו עם בורא אלא על הכללת כל החוקים ביחד).
–          ניסיתי לתקוף את הטיעון (בגירסא היותר ישנה שלנו) בכך שהתיאוריה מרבה ביישים והיא לא חסכונית, אבל זה ערעור לא רלוונטי בניסוח הזה של הערעור. מדובר על יש אחד.
–          ניסיתי לתקוף את הערעור מהכיוון של על פי המוכר לנו החוקים הקיימים או בכלל אינם טעם עצמם, ואז ההגיון הוא להניח שיש משהו אחר שהוא טעם עצמו. נענתי שחוק מהסוג הזה (הכלה של כל החוקים) איננו בניסיוננו.
–          ניסיתי לתקוף את הערעור מזה שאנחנו רואים שכלל תתי החוקים של התיאוריה הזו, אינם טעם עצמם, ולכן גם האיחוד שלהם לא יהיה כזה (חלקם אפילו סותרים הרי…). נענתי שעד שאתה לא מרכיב את כולם ביחיד לא תוכל לקבל תשובה אם משהו הוא טאטולוגי או לא (יש באמירה הזו הגיון להבנתי).
–          אמרתי שכל ההצעות שעלו עד היום לתיאוריה של הכל אינם טאוטולוגיות, והוא ענה שהרי בכל ההצעות הנ"ל יש באמת קשיים להיות התיאוריה הזו.
–          הסכמנו ששנינו מבינים שצריך להיות משהו שהוא טעם עצמו, ואנחנו לא יכולים לדעת מה הוא. נענתי שכל עוד חוק פיסיקה יכול להיות הדבר הזה (וזו לכאורה אופציה שקולה), אין שום משמעות להוכחה הזו.
מעבר לזה, לכאורה, התזה של בורא בזבזנית יותר, אני נדרש לבורא בנוסף לחוקי הפיסיקה, הוא נדרש רק לתיאור מאוחד לחוקי הפיסיקה המוכרים לנו (דבר שיש בו צורך בכל מקרה על מנת לעלות על הסתירה בין מכינת הקוונטים לתורת היחסות).
 
מה הרב אומר על כל זה? יש לרב אולי רעיון האם הרעיון של בורא הוא תזה עדיפה על התזה הנ"ל?
רוב תודות.